לא סתם בחרתי לסיים את הכותרת בסימן שאלה.
כן , אני מסכים שיש התנגדויות קניה, ההתנגדות היא חלק מתהליך הקניה עצמו וכך יש לראותה.
ההתנגדות היא בעצם איתות קניה

בוא וניראה מדוע!

אני יוצא מנקודת הנחה שאם הלקוח לא היה רוצה את המוצר הוא לא היה אומר לי מדוע הוא לא רוצה , הוא פשוט היה אומר לא תודה. 
גם אם הוא אמר "לא תודה " הכוונה, " לא תודה "- היום , אבל מחר יום חדש והוא כן יהיה זקוק למוצר שלי.
ברגע שלקוח מבטא התנגדות , אני יודע מה מפריע לו, אני יודע כיצד הוא חושב – יש בינינו תקשורת.

להלן תקציר של משמעות לשון הגוף בסיטואציות מרכזיות בחיינו.
יש לקחת בחשבון, שבכל סיטואציה הפירוש יכול להשתנות.

מנהיגות היא יכולתו של אדם או קבוצת אנשים להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת והיא מתקשרת בצורה ישירה להשפעה – היכולת להשפיע על מוטיבציה של אנשים. (ויקפדיה).

על מנהיגות נכתבו אין ספור מאמרים וספרים, הוצגו מודלים שונים של מנהיגות ומיגוון מטאפורות,המתארות את דמות המנהיג כמצביא, רועה, מצפן, אור, שמש, מגדלור, מוח, מוריד הגשם ועוד. דרך המטאפורות אפשר לגלות את ההנחה האומרת מי הם המונהגים. למשל: ראיית המנהיגות בתפקיד רועה, מניחה שאת המונהגים מאפיינת תכונת העדריות. תפיסת המנהיגות כשמש, מביעה את החשיבות והתלות של המונהגים במנהיגות, אך גם את הסכנה שבחשיפה רבה מדי למנהיגות, וכך הלאה.

מקס וובר (1920-1864), סוציולוג ופילוסוף גרמני, ייחס את יכולת המנהיגות לכריזמה שיש למנהיג. הסמכות הכריזמטית מתקיימת רק כל עוד המנהיג מוכיח למונהגים את יכולתו יוצאת הדופן. לפי וובר, לבעל הכריזמה יש איכויות על-טבעיות שבעזרתן הוא יוצר את הנוכחות המנהיגותית.

אולם היום מקובל לחשוב כי מדובר בפוטנציאל הקיים במידה זו או אחרת בכל אדם ושניתן לפתח ולטפח אותו ואפילו להתאימו לסיטואציה ספציפית. דהיינו: הכישורים אינם תלויים במצב, אלא ביכולתו של המנהל להתאים את התנהגותו למציאות.

טופלר בספרו "מהפך העוצמה" כותב: "העקרון אשר ישלוט בחברה העתידית בסגנונות ניהול, יועתק מניהול שנועד לפקח על מיזם, למנהיגות שנועדה להפיק את המיטב מאנשים ולהגיב במהירות לשינויים".

"יום הרצל" חל ב-י' באייר, יום הולדתו של הרצל והוא יום זיכרון ממלכתי.
הפרשנות סביב מורשת הרצל אינה אחידה ובכל-זאת גדולתה בכך שכמעט כל הזרמים הפוליטיים בישראל, מוצאים בה חלקים לרוחם. על זה נאמר – כל אחד וההרצל שלו.
הרצל הוכיח כי "חלום ומעשה אינם שונים כל-כך, כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי אדם בחלום יסודם וגם אחריתם חלום" (הרצל ב"אלטנוילנד").

חזונו של הרצל הוגשם והעם היהודי שב לארצו. המציאות השוררת כיום בישראל, עלתה ללא ספק על דמיונו של הרצל. כך כפי שההישגים עצומים, כולנו יודעים שהקשיים עצומים לא פחות, מבית ומחוץ.

בשובו מהקונגרס הציוני הראשון שכינס בבאזל בשנת 1897, כתב הרצל ביומנו:
"אם אמצה את קונגרס באזל בדיבור אחד – שאזהר שלא להגותו ברבים – הריהו זה:
                                 

בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים.
אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי.
אולי בעוד חמש שנים, ובודאי בעוד חמישים שנה,
יודו בכל כולם".