חזון אישי

מגדלור אימון אישי

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

מגדלור אימון אישי
חזון אישי
 
"באין חזון יפרע עם" (משלי כ"ט,18)
 
"באין חזון יפרע עם" – "החזון הוא המחשבה על העתיד, על האידיאלים, על הדרך בה צועדים ועל האתגרים אותם רוצים להגשים. החזון הוא אשר מדביק את העם ומחזיק אותו. באין חזון – בלא מבט על העתיד, כל אחד צועד לעצמו והעם נפרע – מתפרק ומתפרד. אובדן החזון גרם לנפילתם של עמים רבים במהלך ההיסטוריה. גם אם ההווה טוב ומצליח, יש צורך בחזון ובלעדיו לא יכולה אומה להתקיים". (ראש ישיבת "מעלות").
וכפי שהים הגדול, כך כל טיפה בו. דהיינו – אם עם זקוק לחזון, כך נדרש כל אדם שהוא חלק מהעם הזה, לחזון אישי.
החזון האישי בנוי על ערכים ואמונות, שהן התשתית האישיותית של כל אדם, כשלצדם עקרונות הביצוע.
זהו משולש הבנוי על 3 צלעות: חזון-ערכים-ביצוע.
החזון הוא, אפוא, כוחה של הרוח, המושתת על ערכיו של האדם. לצידם נדרש ארגז הכלים של הביצוע, של היצירתיות – יצירתיות ההופכת משהו מופשט ואבסטרקטי למשהו מוחשי וקונקרטי.
שלושתם יחד – החזון הנובע מהערכים והיצירתיות שבביצועו, הפועלים בהרמוניה – הם כוח מנצח.
קצת על ערכים
הגדרות והסברים רבים ניתן למצוא למונח ערך. אני אוהב מכולם את ההגדרה של עמוס עוז:
"ערך הוא רעיון שאדם, או קבוצת אנשים, או חברת בני-אדם, מאמינים בו וחיים על-פיו, שעל-כן הם מסוגלים – באין דרך אחרת – גם להקריב את חייהם ובלבד שלא לאבד את טעם חייהם".
ובלשוננו – ערכים הם אותם דברים בהם האדם מאמין, המכוונים את התנהגותו והחלטותיו ובסופו של דבר תומכים בחזון שלו.
נהוג לחלק את הערכים לשתי קבוצות:
ערכים טרמינליים – נצחיים, כמו: שוויון, שלום, אהבה, אושר, חירות, אהבת העם והמולדת, יושר, צדק וכו'.
ערכים אינסטרומנטאליים – משמשים אותנו בדרך כלל למימוש מטרותינו, כמו: התחשבות בזולת, משמעת, נימוסים, טוב-לב, צניעות, נאמנות וכו'.
בבניית מפת הערכים האישית, על האדם להיות מאד ישר עם עצמו. הצהרות על קיום ערכים אינם משקפות תמיד התכוונות אליהם. על האדם להגדיר, אפוא, את הערכים התואמים אותו, אחרת הם עלולים להפוך לסיסמאות ריקות. חזון שאינו עולה בקנה אחד עם הערכים שהאדם חי לפיהם, לא יוביל בסיכומו של דבר למטרה, אלא רק יהווה מילכוד לאדם, יפתח ציניות כלפי עצמו וכלפי העולם.
ונחזור אל החזון
חזון אישי הוא תמונה או בבואה שאדם נושא בראשו ובלבו. הוא עשוי לנבוט בצורת רעיון עמום, אשר אט אט מתפתח למשהו ברור יותר ויותר, או שהוא מופיע פתאום כברק, או שהוא עולה מתוך החלטה האומרת – עלי למצוא את דרכי בחיים, עלי למצוא את הנתיב שלי, איך אעשה זאת?
היכולת להזות חזון ניתנה לכל אחד מאתנו ואין מדובר בהכרח ברעיונות גדולים ונשגבים.
חזונות אישיים של אנשים כוללים בדרך כלל היבטים העוסקים במשפחה, בקריירה, בארגון, בקהילה ואפילו בעולם.
החזון הוא כוח בעל עוצמה מרשימה הפועל בלב האדם.
האומנות של חיים מתוך חזון פירושה לעצב את החזון ברצינות, בהתלהבות, מתוך יושר פנימי, סבלנות ומחויבות ולשזור אותו בחיי היום-יום.
סוזן הרשלר, מטפסת הרים וכובשת פסגות, אשר בגיל 36 החליפה משרה בכירה מאד בעולם העסקים, בעולם טיפוס ההרים וההרצאות, מסבירה מה המשותף בין 2 עולמות אלו: "כללי היסוד זהים לחלוטין. השלב הראשון הוא הגדרת המשימה – צריך שיהיה לך חזון ברור לאן אתה הולך… אם אנחנו מתמסרים לחזון, הכול יצליח ולא חשוב אם מדובר באתגר עיסקי, ספורטיבי או אישי".
כיצד ניגש, אפוא, לבניית החזון האישי?
אותה תמונה, או בבואה, או רעיון אותו נושא האדם בלבו, אשר כאמור לעיל, מתפתח למשהו שעליו לממשו, עונה על שלוש שאלות: "מה?" "מדוע?" "כיצד?"
 
החזון (המטרות) – הוא ה"מה"? – תמונת העתיד שאנו מבקשים לשרטט. מוצע לנסחו בשנים שלושה משפטים שהם ה"מגדלור" ואח"כ לפצלו ליחידות קטנות – למספר מטרות. "אם תשמור על פילוח המשימה הגדולה לנתחים קטנים, לא משנה כמה גדול החלום – תגשים אותו". (סוזן הרשלר).
הנחות יסוד – הן ה"מדוע"? – זוהי תשובת האדם לשאלה – "לשם מה אני קיים"? הנחות יסוד הן ההצדקות למטרות. מציינות מדוע חשובה המטרה, על אילו ערכים היא עונה וכו'.
עקרונות ביצוע – הם ה"כיצד"? – כיצד נפעל הלכה למעשה, לשם מימוש המטרות, לשם הגשמת החזון. אילו עקרונות וערכים ינחונו ובאילו דרכי ביצוע ננקוט.
שלוש שאלות אלו – "מה"? "מדוע"? "כיצד"? משיבות על השאלה במה אני מאמין?
 ה"אני מאמין" שלי, הוא החזון שלי.
 
חשוב להוסיף – מתוך נסיוני עלי להדגיש, שפיתוח חזון אישי הוא תהליך, שיש לנתבו בסבלנות, ברגישות, בפתיחות, בתבונה, במקצועיות, לתת לו את הזמן להבשיל ואז לצאת אתו לעולם.
מאותו רגע שבו האדם מגבש וקובע את חזונו ומעלה אותו על הנייר, הוא מנכס אותו לעצמו, והחזון הופך לחלק מאישיותו, אשר עליו לפעול לפיו, להציגו בפני חברים, משפחה, בעבודה, בעסקים, לדבר עליו, לטפח אותו, לצרוב אותו ב-d.n.a  שלו, תמיד להתכוונן אליו ולהשאר במסלולו.
 יחד עם זה, יש להישאר פתוח להיזון חוזר ולתובנות ערכיים מהסביבה ומהעצמי. יש לחזור ולסקור את החזון מדי פעם ולבדוק התאמתו להתפתחות האישית, לעשיה האישית, למכשולים שבדרך, אולי אפילו להכניס שינוי נדרש פה ושם, הבהרות וכו'.
לעתים אנו נסוגים בדרכנו, לעתים עומדים על המקום. לא תמיד הדרך בנסיקה תלולה למעלה. בכל אלה חייבים להמשיך ולקיים את החזון, ללכת בעקבות הלב ולהאמין במימוש החזון ובכך שהוא ישרת את המטרות הגבוהות ביותר של בעל החזון.
אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

המורה/המחנך הראוי

לפני כחודש מלאו 65 שנה לדרכו האחרונה של יאנוש קורצ'אק, שיצא בראש 192 תלמידיו ועוד 8 מבוגרים עובדי המוסד החינוכי שבראשו עמד, אל מותם במחנה ההשמדה.
כשאני חושב על מחנך גדול – הרי יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) הוא הדוגמה, הוא המופת.
אל בית היתומים שלו הגיעו ילדים מעולם עני וקשוח, שהביאו עמם הרבה חרדות, פחדים וחשדנות. הוא לא היפנה אותם למורי עזר, למורות טיפוליות, לפסיכולוגים או לחינוך מיוחד, אלא לקח על עצמו את המשימה להחזיר להם את אשר נגזל מהם באמצעות מה שכינה:
"אהבה פדגוגית"."אהבה פדגוגית" מושגת לפי קורצ'אק כאשר המבוגר מכובד בעיני הילדים, כאשר רמתו הרוחנית גבוהה, כאשר הוא מהווה עבורם דגם לחיקוי ונותן דוגמה אישית לכל מה שהוא מבקש מהם, כאשר הוא נמנע מלהשתמש בסמכות כפייתית, מתיחס בכבוד לילדים, מחנכם לעצמאות, מבטיח להם שמחת חיים בצד משענת והנאה בתחום האינטלקטואלי.
ועתה צא ולמד – כמה מורים כאלה היו לנו בימי חיינו? כמה מורים (אם בכלל) אנו זוכרים, אשר השפיעו על חיינו השפעה מכוננת?

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

ל"ג בעומר

"חירות היא המצרך היקר ביותר שיש לאדם" (רבי עקיבא)
מחירות לחירות… פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר.
מה בין ל"ג בעומר לחירות?

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

מגן דוד – מקורו של הסמל

מגן דוד הוא הקסגרמה,כוכב בעל שישה קודקודים, שבו שני משולשים שווי צלעות מונחים זה על זה, העליון חודו כלפי מעלה, והתחתון חודו כלפי מטה, ויוצרים מבנה של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות משושה. מגן הדוד הינו אחת מהצורות השימושיות בהיכרות ראשונה של תלמידים בבית הספר היסודי ובתיכון עם כללי הטריגונומטריה, ומאפשר בקלות להדגים אלמנטים כגון דמיון משולשים, חפיפת משולשים, יחסים בין זוויות וצלעות. במרחב אוקלידי ניתן להגדיר מגן דוד כללי כך, שני משולשים חופפים, המקיימים את התנאים הבאים:
אף אחד מהם אינו מכיל קודקוד של האחר. השטח החופף ביניהם בצורת משושה .

צורת מגן דוד מופיעה בתרבויות המזרח הרחוק לפני אלפי שנים. היא אופיינית גם לתרבות המוסלמית הממלוכית. הסמל הופיע לראשונה בהקשר יהודי כבר בתקופת הברזל, במאה השביעית לפני הספירה בחותם יהודי שנמצא בצידון. כמו כן הוא הופיע במספר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל בתקופת הבית השני ואחריה, אך נראה שללא כל משמעות מיוחדת שכן הוא הופיע לצד חותם שלמה (כוכב מחומש) וצלב קרס.

השם "מגן-דוד" מוזכר לראשונה במקורותינו בתלמוד הבבלי כשם של ברכה "ברוך אתה ה' מגן דוד" (פסחים קי"ז, ע"ב).

הזיהוי של מגן דוד עם היהדות החל בימי הביניים. בשנת 1354 העניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות להרים דגל. היהודים בחרו בסמל של מגן דוד.
מהמאה ה-19 נפוץ הסמל מגן דוד גם בחותמות של יהודים ועל פרוכות של ארונות קודש.

מגן דוד בקבלה

העדות הקדומה ביותר לסמל בספרות היהודית מופיעה בספרו של החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12 בספרו אשכול הכופר. בפרק רמ"ב הוא מוקיע את מעשי האנשים בעם שהפכו את סמל מגן הדוד לפולחן: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים, מיכאל וגבריאל …וכו' ה' ישמרך וסימן זה הנקרא מגן דוד כתוב בכל מלאך ובסוף המזוזה…". אם כן, באותה תקופה היה זה סמל מיסטי על קמיעות. על רבים היה מקובל שזהו האזכור הראשון של המושג "מגן דוד", אך חוקר הקבלה גרשם שלום קבע כי קדם לו פירוש לספר המאגי "האלף-בית של המלאך מטטרון", שנתחבר בתקופת הגאונים.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

למצוא את בן/בת הזוג המתאים לי ביותר

 
                                                                         
העולם בו אנו חיים – עולם טכנוקרטי, עולם התוצאות המהירות ,  עולם של נהנתנות, של אובדן משמעות החיים, של תרבות אמנותית המתבססת על פופוליזם וסיפור מיידי – איבדנו במהלך הזמן את הקשר עם "האני". אנו מחפשים את הכיבוש הבא בלי מודעות עצמית, רק למען הכיבוש.
"אולי יש משהו טוב יותר"…    
האם אנו רואים ברכה בגישה זו? האם הזוגיות בעולמנו טובה יותר? מספקת יותר? האם המשפחתיות חמה ותומכת יותר?
כל מי שחשוב לו למצוא מענה לשאלות כאלו ודומותיהן, אני מציע  בחום, לקרוא את הכתוב להלן.
                    

לקריאת המאמר