עץ החיים - אמיר הלמר

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

עץ החיים - אמיר הלמר

"כי האדם עץ השדה"

" תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי למינהו".
הכר את עצמך, את שורשיך את גזעך את ענפיך. מה מפעיל אותך? מהם ערכיך?
השורשים – חלק מהצמח הנמצא בתוך האדמה, הסופג את צרכיו של העץ למען התפתחותו.
באמצעות השורש, הצמח נאחז באדמה ושומר על יציבותו. השורשים הם שורש
הנשמה של האדם.
אלו הם אותם: אמונות, ערכים, משאבים אישיים – שבעזרתם אנו בונים
חזון אישי.
הגזע –       הגזע הינו הבסיס,כיוון הצמיחה הוא כלפי מעלה,עמידתו בסערה תלויה בגמישותו.
אני כאדם שלם, צומח ומתפתח, תוך שילוב התובנות של:
מי אני?מהי הזהות האישית שלי? כיצד אני מגייס את המוח והתת-מודע
לעזרתי?

הענפים –  הענפים והעלים הופכים את קרני השמש לכוחות המזינים ומחיים את העץ.
ישנם סוגים שונים של ענפים: יש הפונים מעלה ויש הפונים מטה. כל אחד
והזהות האישית שלו, כל אחד והגישה הייחודית לו.
יישום הגישה בתחומי החיים השונים: קריירה, מערכות יחסים, משפחה,
צמיחה אישית, 
עושר,סביבה פיזית, תרבות פנאי, בריאות וכושר.

פרי      –   איבר של הצמח המתפתח מן השחלה.פרי העץ עטוף בקליפה המגנה על תוכו.
הפרי הינו התוצר של הצמיחה, המבטיח את הישרדתו של העץ.
ההצלחה שלי כאדם בהנחלת החזון בחיי והליכה לאורו.


"… כמו האדם גם העץ צומח…"

ט"ו בשבט הוא חג שחביב עלי במיוחד. על עקרונותיו ביססתי את גישה האימון שלי – "עץ החיים".

ט"ו בשבט הוא חג מדרבנן (מדברי סופרים) ולא מדאורייתא (מהתורה).
עפ"י התלמוד הוא ראש השנה לאילנות – תחילת השנה החקלאית של האילן. עברו כבר רוב ימות הגשמים והאילן מפסיק לקלוט את המים מהאדמה והוא ניזון מלשדו הוא.
החג נקבע כתאריך לחקלאים לצורך הפרשת מעשר מהיבול לנזקקים.

מדוע הדבר רלוונטי לנו, בעידן שלנו?

התורה משווה את האדם לעץ – "כי האדם עץ השדה" (דברים פרק כ' פס' 19).
מדוע?

האדם כמו העץ, זקוק לארבעה יסודות כדי להתקיים: אדמה, מים, אוויר ואש (שמש).

אדמה – אליה חודרים שורשי העץ וממנה יונקים חיות.
באשר לאדם – אדם ששורשיו דלים, כל רוח תפילהו. אדם ששורשיו איתנים, מבוססים על ערכים, אמונות ומשאבים אישיים, יצמיח גזע איתן וענפי חיים עשירים.

מים – ללא מים יתייבש העץ וייבש האדם- תרתי משמע: יבש גופנית ורוחנית, דהיינו: יאבד כיוון.

אוויר – גם העץ וגם האדם זקוקים לאוויר כדי להתקיים. זאת ועוד, המילה "נשימה" דומה למילה "נשמה" – "אדם עם נשמה" מטאפורה לרוחניות, לשאר רוח.

אש – העץ זקוק לאנרגיית השמש כדי להתקיים והאדם זקוק לאש – לחום: חום הגוף, חום הידידות והחברות, חום המשפחה – כדי להתקיים.

והרלוונטיות – הצורך לעשות אתנחתא בימים אלו ולשאול:

– האם אני קשור ומחובר לארבעה יסודות אלו?

– האם הצלחתי ליצור את המרחב הרוחני שלי, שיאפשר לי לצמוח, להתפתח, להגשים, לחיות בטוב, לקבל חום ולהפיק חום.

– ומתוך שט"ו בשבט קיבל בימינו משמעות חדשה – חג שמירת הטבע, לחשוב גם על הדורות הבאים, כפי שמסופר על חוני המעגל, שהלך בדרך וראה אדם זקן נוטע חרוב. שאל אותו: "בעוד כמה זמן יביא החרוב פרי"? ענה לו הזקן – "בעוד שבעים שנה". התפלא חוני המעגל: "האם תספיק לטעום מן הפרי"? ענה לו הזקן: "כשם שנטעו אבותיי לי, אטע אני לבני".

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

להיות הורה

לכל תקופה בהיסטוריה היה דימוי שונה של דמות ההורה, שהתאים לתקופה, על-פי הערכים
שנחשבו לחשובים, על-פי אופי חינוך ועל-פי המבנים והתהליכים החברתיים שהתרחשו בחברה
זו.
במאמרי אתייחס לדמות ההורה בימינו, בחברתנו ובארצנו.

הגעתי לכתוב דברים אלו, מתוך המצוקה אותה מעלים בפני מתאמנים, המוצאים עצמם לא אחת,
מבולבלים, נוכח סמכותם ההולכת ונשחקת. קשה להורה להתנהל במציאות משפחתית שונה מזו
שחלם עליה, או שונה מזו שהיה רגיל לה בביתו ובמשפחת הוריו.

לקריאת המאמר
שפת גוף

הפגישה ששינתה את ההיסטוריה

ב – 15 בספטמבר 1938 נפגש היטלר עם ראש ממשלת בריטניה, בעקבות נאום משולח כל רסן בפני ועידת המפלגה הנאצית בנירנברג, בו השמיע הרודן איומים מפורשים לפגוע בצ'כוסלובקיה.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

מה בין קריירה ומשפחה?

 
פעמים רבות מגיעים אלי זוגות בתחום אימון אישי, כאשר הבעיה המציקה ביותר היא עבודתו מרובת השעות של הגבר. 
                               
חיי העבודה בימינו מאד תובעניים. אנשים השואפים לקריירה, משקיעים בעבודה את מרבית שעות היום וברור שהדבר בא על חשבון משהו.
משפחה וקריירה נתפסים כשני עולמות המצויים בקונפליקט מתמיד.
השאלה החוזרת ונשאלת היא: איך בונים קריירה מצליחה בעולם תובעני כשלנו ויחד עם זה מטפחים ומשקיעים בזוגיות, במשפחה ובילדים? איך מוצאים את שביל הזהב בין קריירה, זוגיות ומשפחה? איך רואים בקריירה ובמשפחה גורמים משלימים זה את זה?

צעד ראשון, כמו שאני אומר תמיד – מודעות למצב. להסתכל למציאות בעיניים: מה קורה במשפחה שלנו? מהם הצרכים של כל אחד מבני המשפחה? מה בא על סיפוקו ומה לא? וכו'.

צעד שני – דיאלוג פתוח. לשים הכול על השולחן. להעלות את הערכים החשובים לנו במשפחה, את העקרונות לאורם אנו רוצים לחיות ועפ"י מפה זו לרשום את סדר העדיפויות שלנו, כך שנקבל תמונה מאוזנת של חיינו.
ובתמונה כזו – אם האישה טוענת כנגד שעות עבודה רבות של הבעל – יש לבדוק מה בעצם מסתתר מאחורי טענה זו? מה נפגע משעות עבודתו הממושכות?
האם הטיפול בילדים? האם הקשר המשפחתי? האם חיי התרבות והבידור? האם הטיפול בבית (ניקיון, תחזוקה)?
לכל השאלות הללו מנסים ביחד לתת מענה, תוך שמירה על האינטרסים האישיים של כל אחד מבני המשפחה בשילוב עם האינטרסים המשותפים.

אתן דוגמה לכל טיעון:
לגבי הטיפול בילדים – מוצע לקבוע זמנים קצובים מדי יום, שיהיו קודש לקשר עם הילדים – שיחה, משחק, טיול (ללא טלפונים וללא עיסוקים אחרים).
לגבי קשר משפחתי – לקבוע לפחות פעם בשבוע ארוחה משותפת ופעם בשבוע בילוי משפחתי משותף.
לגבי בילוי זוגי – לצאת אחת לשבוע ביום קבוע לב

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

לחצים בעבודה

עבודה היא ערך מרכזי בחיינו, לכן כל איום עליה גורם לתחושות לחץ וחרדה.
לפי מחקרים בארץ ובעולם, כ-30% מהעובדים מדווחים על לחץ ממקור תעסוקתי כגורם מרכזי לתחושות של מתח ודחק נפשי בחיים. ("ידיעות אחרונות", "רק בריאות" 2.12.07)
                
מקום העבודה בעולם המודרני וההשגי, הוא, כאמור, מקור בלתי פוסק ללחצים. הוא אינו עוד אותו מקום בטוח כפי שהיה בעבר – יש בו אי ודאות וחוסר בטחון כלכלי. שעות עבודה רבות, אחריות כבדה, דרישות גבוהות מצד הממונים התובעניים. "השורה התחתונה" היא החשובה. השאלה המקובלת על הממונים היא:  מה מבחן התוצאה? הקשיים, הדרך, לא תמיד מעניינים את הממונים.
גם שינויים ארגוניים, המוכנסים חדשות לבקרים בעידן שלנו, כדי לשפר את העבודה ולייעלה, מעוררים תחושות לחץ רבות, שכן הבלתי מוכר נתפס כמאיים.
 

לקריאת המאמר