מנהיגות היא יכולתו של אדם או קבוצת אנשים להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת והיא מתקשרת בצורה ישירה להשפעה – היכולת להשפיע על מוטיבציה של אנשים. (ויקפדיה).

על מנהיגות נכתבו אין ספור מאמרים וספרים, הוצגו מודלים שונים של מנהיגות ומיגוון מטאפורות,המתארות את דמות המנהיג כמצביא, רועה, מצפן, אור, שמש, מגדלור, מוח, מוריד הגשם ועוד. דרך המטאפורות אפשר לגלות את ההנחה האומרת מי הם המונהגים. למשל: ראיית המנהיגות בתפקיד רועה, מניחה שאת המונהגים מאפיינת תכונת העדריות. תפיסת המנהיגות כשמש, מביעה את החשיבות והתלות של המונהגים במנהיגות, אך גם את הסכנה שבחשיפה רבה מדי למנהיגות, וכך הלאה.

מקס וובר (1920-1864), סוציולוג ופילוסוף גרמני, ייחס את יכולת המנהיגות לכריזמה שיש למנהיג. הסמכות הכריזמטית מתקיימת רק כל עוד המנהיג מוכיח למונהגים את יכולתו יוצאת הדופן. לפי וובר, לבעל הכריזמה יש איכויות על-טבעיות שבעזרתן הוא יוצר את הנוכחות המנהיגותית.

אולם היום מקובל לחשוב כי מדובר בפוטנציאל הקיים במידה זו או אחרת בכל אדם ושניתן לפתח ולטפח אותו ואפילו להתאימו לסיטואציה ספציפית. דהיינו: הכישורים אינם תלויים במצב, אלא ביכולתו של המנהל להתאים את התנהגותו למציאות.

טופלר בספרו "מהפך העוצמה" כותב: "העקרון אשר ישלוט בחברה העתידית בסגנונות ניהול, יועתק מניהול שנועד לפקח על מיזם, למנהיגות שנועדה להפיק את המיטב מאנשים ולהגיב במהירות לשינויים".

מאסטר בשפת

על-פי פרויד הנפש מורכבת משלוש רשויות: סתמי – איד; אני – אגו; אני עליון – סופר אגו.
האגו מתווך בין האיד (היצרים, כמו: רעב, כעס) לבין הסופר אגו (עקרונות המוסר והנורמות החברתיות של האדם).
מכאן, ש- אגו "בריא" הוא אגו המצליח לשמור על איזון בין הדחפים הפנימיים של האדם לבין הציוויים החברתיים.

האגו הוא החלק המהווה את עיקר המודע של האדם. האדם אינו נולד עם אגו, אלא הוא מתפתח בבני האדם, תוך כדי מגע וקשר שלהם עם המציאות.
כאשר התינוק מבחין שלא כל רצונותיו באים לכלל מענה ע"י העולם הסובב אותו, כאן נוצר לראשונה האגו שלו.

האגו הוא,אפוא, הזהות הרוחנית והפיסית של האדם – המהות שלו.
כדי לדעת מיהו, על האדם בראש וראשונה לדעת לקבל את עצמו, כפי שהוא, על הכישרונות, היכולות והחולשות שבו. כך יוכל להכיר את האגו שלו – האם הוא מנופח וגורם לו לנהוג בברוטאליות ובאטימות לב, האם הוא צנוע, מרחיק אותו מקנאות, מקטנוניות וגורם לו להיות רחב לב, סולח, משחרר…

כיון שהאגו הוא החלק באישיותנו המצביע בפנינו על מי שאנחנו, על ההערכה העצמית שלנו ועל חשיבותנו, הרי כשההערכה העצמית נמוכה, האגו "תופס פיקוד" ורוצה להראות לכולם – "כמה אני שווה…" וזאת כדי לקבל חיזוקים חיצוניים (זה למשל המקרה, שכולנו בודאי נתקלנו בו – אדם שבחברה יתפוס פיקוד, ירבה לספר ולפאר את עצמו, עד שכולם יטפחו על שכמו בבחינת "אין כמוך").
לכן חשוב שהאדם יהיה מודע לעצמו ובעל הערכה עצמית לכישוריו, על סמך מעשיו ואז לא ישתלט עליו האגו והאדם לא יחפש חיזוקי סרק.

בעולם הרוחני קיימות דעות שונות באשר לאגו. יש הטוענים שצריך לבטלו, כי הוא תופעה שלילית, באשר הוא צורך כפייתי של האדם, לראות את עצמו כמיוחד ושונה מאחרים. ויש הטוענים שפשוט צריך להפחית את האגו או לבט

"יום הרצל" חל ב-י' באייר, יום הולדתו של הרצל והוא יום זיכרון ממלכתי.
הפרשנות סביב מורשת הרצל אינה אחידה ובכל-זאת גדולתה בכך שכמעט כל הזרמים הפוליטיים בישראל, מוצאים בה חלקים לרוחם. על זה נאמר – כל אחד וההרצל שלו.
הרצל הוכיח כי "חלום ומעשה אינם שונים כל-כך, כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי אדם בחלום יסודם וגם אחריתם חלום" (הרצל ב"אלטנוילנד").