דף הבית >> ישראל שלנו >> דגל ישראל
 
אימון אישי

 

דגל ישראל

דגל מדינת ישראל הוא בעל רקע לבן ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד. הדגל אומץ בתחילה כדגלה של התנועה הציונית, מיום היווסדה ב-1897, ולאחר קום מדינת ישראל, אומץ על ידה באופן רשמי ב-28 באוקטובר 1948.

הדגל - 220 סנטימטרים אורכו, 160 סנטימטרים רוחבו. הרקע - לבן ועליו שני פסי תכלת כהה, 25 סנטימטרים רוחב הפס, נטויים לכול אורכו של הדגל מצלע אל צלע. הפס העליון - במרחק 15 סנטימטרים מצלע האורך התחתונה. באמצעיתו של הרקע הלבן, בין שני פסי התכלת ובמרחק שווה משניהם - מגן דוד עשוי שישה פסי תכלת 5.5 סנטימטרים רוחב האחד, המצטרפים לשני משולשים שווי צלעות, שבסיסותיהם מקבילים לשני פסי התכלת שלאורך הדגל.  חוק הדגל (1949).

השימוש בדגל עד להקמת מדינת ישראל

ככל הנראה היה הסופר האוסטרי היהודי לודוויג אוגוסט פרנקל הראשון שהעלה את הרעיון כי הצבעים הלאומיים היהודים הם כחול ולבן, במתכונת המזכירה דגל, וזאת בשיר שפרסם בשנת 1864 לאחר ביקור בירושלים, בשם "צבעי ארץ יהודה". את השימוש המעשי בדגל זה, במתכונתו המוכרת לנו, ניתן לשייך לימי העלייה הראשונה. הסופר מרדכי בן-הלל הכהן תיעד מסיבה לכבוד יום הולדתו ה-100 של משה מונטיפיורי, בשנת 1884, ובה "בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים, כי רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו". בחירת הצבעים, הן על ידי פרנקל והן על ידי אנשי העלייה הראשונה לא הייתה מקרית, שכן המדובר במסורת יהודית עתיקת יומין של הטלית בעלת פתיל תכלת, שמקורה בספר במדבר פרק ט"ו: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".

אם מתוך ששמע על האירוע, או משהגיע לרעיון בעצמו, בשנת 1885 הניף ישראל בלקינד, ראש חלוצי ביל"ו, את הדגל בחגיגות שלוש שנים להיווסדה של המושבה ראשון לציון. דגל זה, שכונה "דגל ראשון לציון" מזכיר בצורתו ובמתכונתו את דגל ישראל המוכר כיום. בדגל דומה השתמש מיכאל הלפרין באירוע בנס ציונה בשנת 1891, וכן השתמש בו "מסדר בני ציון" בבוסטון באותה השנה.

אין לדעת עד כמה היו אירועים אלו ידועים לבאי הקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897), שם התקבל הדגל בעל שני פסי התכלת על רקע לבן ובתוכו מגן דוד, ונדחתה הצעתו של בנימין זאב הרצל - דגל בעל שבעה כוכבי זהב. את נסיבות היווצרותו של דגל ישראל, שבתחילה היה דגלה של התנועה הציונית, תיאר דוד וולפסון, תוך שהוא מתאר את עצמו כאבי הרעיון של עיצוב הדגל על פי הטלית:

"בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר?
והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי".
     
הנפת דגל הדיו עם כיבוש אילת ב - 1949  

   

 

 

                       

בתקופת היישוב שימש הדגל את התנועה הציונית, והונף בגלוי באירועים רשמיים. הבריגדה היהודית השתמשה בתג כתף המזכיר בעיצובו ובצבעיו את הדגל.

אנשי הבריגדה נהגו להניף את דגל ישראל לצד הדגל הבריטי, ואף התעמתו עם מפקדיהם הבריטים על רקע זה. בעת הכרזת העצמאות קושט האולם בדגל גדול, שנמתח על הקיר מאחורי הנואמים, ושימש כאלמנט עיצובי בולט, שהדגיש את העצמאות שזה עתה הושגה.

דגל ישראל עם הקמת המדינה

עם הקמת המדינה היה חשש שאם ייקבע דגל התנועה הציונית כדגלה של מדינת ישראל, יעורר הדבר בעיות פוליטיות ומשפטיות לחברי התנועה הציונית שהם אזרחי מדינות אחרות. לפיכך נקבעו תחילה דגלי המדינה להנפה על-גבי ספינות - דגל חיל הים ודגל צי הסוחר, ואילו הדיון בדגל הכללי התארך, ונשקלו הצעות שונות לגבי עיצובו.

ועדת הסמלים של מועצת המדינה הזמנית הזמינה הצעות, וקיבלה מספר גדול של הצעות לעיצוב מחדש של הדגל, רובן התבססו על דגל התנועה הציונית בשינויים קלים. תוספות מיוחדות שהוצעו:

  • החלפת המגן-דוד בשבעה כוכבים זהובים דומים למגני דוד, לזכר הצעתו של בנימין זאב הרצל לדגל בספרו "מדינת היהודים".
  • החלפת צבעו של המגן-דוד לצהוב, כך שיזכיר את הטלאי הצהוב, לזכר קורבנות השואה.
  • הוספת דמותו של "גור אריה יהודה" (כפי שמופיע כיום על סמל העיר ירושלים) במרכז המגן-דוד באופן שמזכיר את סמלו של הקונגרס הציוני הראשון. 
                   

                

הכרזת העצמאות, ה' באייר, 1948       
                

בסופו של דבר הוחלט לאמץ בכל זאת את דגל התנועה הציונית בלא כל שינוי, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור היהודי, וכיוון שגם מדינות וארגונים זרים החלו לזהות אותו כדגל הלאומי של העם היהודי. ההחלטה הסופית לגבי דגל המדינה התקבלה ב-28 באוקטובר 1948. הייתה כוונה לכלול את שבעת כוכבי הזהב של הרצל על סמל המדינה במקום על דגלה, אולם בסופו של דבר נבחר סמל שלא כלל אותם, והשריד היחיד להם הוא בסמלי ערים בישראל כמו תל אביב והרצליה.

דגל שבעת הכוכבים
שאלת דגל מדינת היהודים נדונה כבר בספר "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל, שיצא לאור בשנת 1896. הרצל הציע דגל בעל מסר אוניברסלי - רקע לבן המסמל טוהר, ועליו שבעה כוכבי זהב שיסמלו את שבע שעות העבודה היומיות במדינה היעודה. הימים היו ימי המאבקים החברתיים הראשונים, בעיקר בסוגיות של תנאי העבודה, והגבלת יום העבודה נחשבה להישג מרכזי של תנועות הפועלים הראשונות. בספרו אלטנוילנד מתאר הרצל את מדינת היהודים כאוטופיה בעלת חקיקה סוציאליסטית מפותחת.

להלן תיאור הדגל כפי שמופיע בספר "מדינת היהודים":
"אין לנו דגל. אנו זקוקים לדגל. בשעה שרוצים להנהיג אנשים רבים מן ההכרח הוא להניף סמל מעל לראשיהם. אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי-זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות-הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה".

צה"ל ודגל המדינה

פקודת מטכ"ל מס' 33.0401 קובעת את היחס לדגל ישראל, לדגל צה"ל, לתמונות אישים, ולדגלי החילות והפיקודים. במדינת ישראל, המבוססת על שירות צבאי המוני, ואשר בה רוב הטקסים הממלכתיים (ובמיוחד הטקסים המרכזיים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ביום העצמאות ואף ביום הזיכרון לשואה ולגבורה) נערכים במתכונת צבאית ובהשתתפות חיילי צה"ל, מהווה יחסו של צה"ל אל הדגל את הנורמה המקובלת, ומטמיע בחיילים, ובציבור כולו, את החינוך ליחס של כבוד אל הדגל.

על פי הפקודה מונף הדגל בכל יחידה של צה"ל בכל יום לאחר שעת ההשכמה, ומורד עם סיום היום בטרם שקיעת החמה. טקס זה תופס מקום מרכזי בשגרת יומם של החיילים.

על פי הפקודה יורכנו הדגלים ויונפו בחצי התורן בימי אבל, בערב יום הזיכרון ויום השואה, ובמועדי אבל מיוחדים שיקבעו על ידי הממשלה.

הפקודה אף קובעת כי דגל שאינו ראוי עוד להנפה ייגנז במקום המיוחד לכך, בדומה למנהג היהודי העתיק לגניזת ספרי קודש, ואילו דגלים מיוחדים בעלי ערך היסטורי יישמרו לפי הוראות מחלקת ההיסטוריה של צה"ל.(מתוך ויקיפדיה).

 

שלכם,

אמיר הלמר
מאמן אישי ועסקי
amir@migdalor.biz
050-2250225 , 077-5531550

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page

רוצים לקבל מתנה?

ספרון-סודות שפת הגוף

דוא''ל*
שם*


 

שפת הגוף בחיינו

הרצאה חוויתית
והומוריסטית על שפת הגוף בחיינו.

 
לפרטים והרשמה:
לחצו כאן





 
 
חזור למעלה   |    שלח לחבר   |  מפת האתר
אימון אישי-ראשי  |   אודות   |  אבחון כירולוגי  |  אימון אישי ומשפחתי   |   אימון עסקי   |   קורסים, סדנאות והדרכות   |   כירולוגיה  |   הסוד  
 

אימון אישי   |   קריאה בכף היד   |   דרך "עץ החיים"   |   מאמרים   |  תובנות   |   אמרות  |  נאומים   

 קריאה בתווי פנים  |  שפת גוף  |  ערבי חוויה  |  כירו-קואצ'ינג

הכשרת מאמנים

ספר אימון אישי

 מגדלור-אימון אישי ועסקי , ברגסון 5 ת"א   |   טלפון: 050-2250225 ,  077-5531550   |   פקס: 03-6999854   |   דואר אלקטרוני: info@migdalor.biz

©2007   כל הזכויות שמורות לחברת: מגדלור - אימון אישי ועסקי®.
השמות: מגדלור - אימון אישי ועסקי ®, כירו - קואצ'ינג®.
רשומים כסימן מסחר ומוגנים על פי חוק, אין לעשות בהם שימוש ללא אישור כתוב וחותמת חברה.

www.migdalor.biz

לייבסיטי - בניית אתרים