הפגישה ששינתה את ההיסטוריה

איש מכירות

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

איש מכירות

זיהוי על פי שפת גוף

 

במאמר זה אני רוצה לשתף אתכם באירוע היסטורי, בפגישה ששינתה את ההיסטוריה של העולם ושל העם היהודי בפרט.
וכל זאת בגלל זיהוי לא נכון של שפת גוף.

ב – 15 בספטמבר 1938 נפגש היטלר עם ראש ממשלת בריטניה, בעקבות נאום משולח כל רסן בפני ועידת המפלגה הנאצית בנירנברג, בו השמיע הרודן איומים מפורשים לפגוע בצ'כוסלובקיה.

בפגישה, הבטיח היטלר לצ'ימברלין – ראש ממשלת בריטניה, שאין לו כוונות לפלוש לצ'כוסולובקיה אם הוא יקבל את חבל ארץ הסודאטים.
צימרבלין התרשם שהיטלר דובר אמת. הוא אפילו כתב על כך לאחותו, שהוא מאמין לאדם העומד מולו כי דובר את הוא, וזאת על פי הבעות פניו!!!

תביעת היטלר לקבל את כל חבל הסודאטים נענתה על-ידי הבריטים והצרפתים, שהסכימו להעביר לידיו כל שטח בו תהווה האוכלוסייה הגרמנית רוב וכפו זאת על הצ'כוסלובקים, עקב פגישה זו.

כולנו יודעים שהיטלר שיקר, וזאת כי היה זקוק לעוד זמן על מנת להכין את צבאו לפלישה ורצה לעכב את הכנת הצבא הצ'כוסולובקיה וכך שונה כל מאזן הכוחות באירופה לטובת היטלר.

אילו צ'ימברלין ידע לפרש שפת גוף בצורה נכונה, ולזהות רגשות המובעות בתווי הפנים של היטלר שהוא משקר, יכול להיות שמלחמת העולם השניה ומה שבא בעקבות כך היה נמנע.

אירוע אמיתי זה, מההיסטוריה העולמית ומההיסטוריה שלנו בפרט, הינו אירוע דרמטי ומפקח לכל הדעות.

לכל אחד מאיתנו יש אירוע מהעבר, שאילו ידע לזהות מה הלך הרוח הנכון של האדם העומד מולו, דבר מה עתידי היה משתנה, נמנע או מצליח.

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

גילגולו של המנון

בשלהי המאה ה-19 סיגלה לעצמה כל מושבה בארץ ישראל את השיר שלה: "משאת נפשי" מאת מרדכי צבי מאנה בחדרה, "חושו אחים, חושו" מאת ר' יחיאל מיכל פינס והבילויים בגדרה, "האח, ראשון לציון" מאת אריה ליפא שליט בראשון לציון. מושבות שטרם סיגלו לעצמן שיר עברי משלהן השתמשו בינתיים ב"משמר הירדן". לדעת רבים ביישוב היהודי המתחדש עתיד היה דווקא שיר זה, שחובר אף הוא על ידי אימבר, להיהפך להמנון באחד הימים.

בשנת 1886 קיבל שמואל כהן, פעיל מעולי רומניה, מידי אחיו את קובץ השירים "ברקאי" מאת אימבר שנוספה לו הקדשת המשורר. כהן דפדף בחוברת שנדפסה בירושלים קצת לפני כן ונתפס לשיר "תקוותנו", מפני שמצא בבית התשיעי שתי שורות שדיברו אל ליבו: "רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותנו". כהן, שהיה גם זמר חובב, התקין לשיר נעימה של זמר שהכיר מילדותו בשם "אויס צ'יא", אודות המולדבים המאיצים בשווריהם בעת החריש . נעימה זו דומה בחלקה הראשון ל"מולדבה" (או "ולטאבה"), אחד הפרקים ביצירה "מולדתי" מאת בדז'יך סמטנה, ומשום כך יש הסבורים כי המלחין הבוהמי שאב אף הוא השראה מזמר עממי זה .

את ניסיון ההלחנה הראשון, אגב, יזם ישראל בלקינד מראשון לציון. בשנת 1882 הוא מסר את מילות השיר ללאון איגלי, מוזיקאי מחונן ואחד משליחיו של הברון רוטשילד לזכרון יעקב. אגלי התקין לחן נפרד לכל אחד מתשעת הבתים המקוריים בשיר. אך ריבוי המנגינות הקשה על השירה, ובסופו של דבר נגנזה הלחנתו.

רחובות שחסרה שיר משלה אימצה את "תקוותנו" אל חיקה, אך במושבות האחרות לא נתנו את הדעת על המילים ולא על המנגינה. "תקוותנו" הפך שיר פופולרי בתפוצות בטרם הושר בפי רבים בציון. היה זה דוד שוב מראש פינה, בעל הקול הערב, שהביא אותו ראשונה לידיעת הקהילות היהודיות בגולה. חזן מברסלאו בשם פרידלנד התקין תווים למנגינה, וכך "תקוותנו" יצא לאור מחדש בחו"ל בשנת 1895 בקובץ שנקרא "ארבע מנגינות סוריות". אותה שנה יצא השיר בארץ ישראל בשנית, ונכלל באסופה "שירי עם ציון", שליקט ממשה מאירוביץ'. השם "תקוותנו" הוחלף אז לראשונה בשם "התקווה", אם כי השם "עוד לא אבדה" דבק אף הוא בשיר באותם ימים, וכך נקרא בכנסים ציוניים.

בשנת 1898 הוצע בביטאון התנועה הציונית "די וולט" פרס בן 500 פרנק, תרומתו של יונה קרמנצקי, עבור מי שיציע המנון עברי ואשר ייבחר, אולם אף שיר לא נמצא מתאים דיו. בקונגרס הציוני הרביעי שוב נדברו בדבר המנון אך לא עשו דבר. לקראת הקונגרס החמישי הציע אימבר את "התקווה" להרצל, אך נדחה. בשנת 1903, בקונגרס הציוני השישי שעסק בתוכנית אוגנדה, הושרה "התקווה" בשירה אדירה, בגלל צירוף המי

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

לעזור לילד לצאת לחיים

"עוף גוזל, חתוך את השמים…"
 
"עוף גוזל, חתוך את השמים, טוס לאן שבא לך…" (אריק אינשטיין)
כל דור מתפתח ומעצב את דמותו באופן שונה מקודמו, באשר לסגנון החיים, לתעסוקה, למסלולי לימוד, לצריכה תרבותית, לאידיאולוגיה חברתית. מאז שנכנסנו לעידן הדיגיטאלי, הואץ עוד יותר קצב השינוי.
יחד עם זה, קיימים עדיין ערכי ליבה, שהם הבסיס להתפתחותה ולביסוסה של האישיות. וקיים, אולי יותר מתמיד, ה"חיפוש אחר העצמי", החיפוש אחר חירות אישית, מימוש עצמי, גיבוש האישיות וכו'.

לקריאת המאמר
nlp

צמיחה אישית

כל אחד מאיתנו חובה צמיחה אישית.
אך כל אחד מתייחס אליה בצורה שונה.

יש מי שלוקח את הצמיחה כמארג של בעיות שיש לפתור, טעיות שצריך לשלם עליהן וסבל שצריך לשאת.
יש מי שמתייחס לצמיחה כתהליך של גדילה, של התנסות, של אוסף חוויות, של ניסוי וטעיה.
זאת להערכתי,  הראייה הבריאה יותר להסתכלות על מכלול הקורה אותנו בחיינו.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

מגן דוד – מקורו של הסמל

מגן דוד הוא הקסגרמה,כוכב בעל שישה קודקודים, שבו שני משולשים שווי צלעות מונחים זה על זה, העליון חודו כלפי מעלה, והתחתון חודו כלפי מטה, ויוצרים מבנה של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות משושה. מגן הדוד הינו אחת מהצורות השימושיות בהיכרות ראשונה של תלמידים בבית הספר היסודי ובתיכון עם כללי הטריגונומטריה, ומאפשר בקלות להדגים אלמנטים כגון דמיון משולשים, חפיפת משולשים, יחסים בין זוויות וצלעות. במרחב אוקלידי ניתן להגדיר מגן דוד כללי כך, שני משולשים חופפים, המקיימים את התנאים הבאים:
אף אחד מהם אינו מכיל קודקוד של האחר. השטח החופף ביניהם בצורת משושה .

צורת מגן דוד מופיעה בתרבויות המזרח הרחוק לפני אלפי שנים. היא אופיינית גם לתרבות המוסלמית הממלוכית. הסמל הופיע לראשונה בהקשר יהודי כבר בתקופת הברזל, במאה השביעית לפני הספירה בחותם יהודי שנמצא בצידון. כמו כן הוא הופיע במספר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל בתקופת הבית השני ואחריה, אך נראה שללא כל משמעות מיוחדת שכן הוא הופיע לצד חותם שלמה (כוכב מחומש) וצלב קרס.

השם "מגן-דוד" מוזכר לראשונה במקורותינו בתלמוד הבבלי כשם של ברכה "ברוך אתה ה' מגן דוד" (פסחים קי"ז, ע"ב).

הזיהוי של מגן דוד עם היהדות החל בימי הביניים. בשנת 1354 העניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות להרים דגל. היהודים בחרו בסמל של מגן דוד.
מהמאה ה-19 נפוץ הסמל מגן דוד גם בחותמות של יהודים ועל פרוכות של ארונות קודש.

מגן דוד בקבלה

העדות הקדומה ביותר לסמל בספרות היהודית מופיעה בספרו של החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12 בספרו אשכול הכופר. בפרק רמ"ב הוא מוקיע את מעשי האנשים בעם שהפכו את סמל מגן הדוד לפולחן: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים, מיכאל וגבריאל …וכו' ה' ישמרך וסימן זה הנקרא מגן דוד כתוב בכל מלאך ובסוף המזוזה…". אם כן, באותה תקופה היה זה סמל מיסטי על קמיעות. על רבים היה מקובל שזהו האזכור הראשון של המושג "מגן דוד", אך חוקר הקבלה גרשם שלום קבע כי קדם לו פירוש לספר המאגי "האלף-בית של המלאך מטטרון", שנתחבר בתקופת הגאונים.

לקריאת המאמר