הוא לעולם לא יראה את השמים". (דב דרום)
החיים מציעים לנו משמעות
אני מציע לכל אדם לעצור… ולהתייחס למשמעות חייו.
לא רק במשמעות פילוסופית, אלא דווקא במשמעות אישית, משמעות חייו שלו.
התייחסות רצינית, עמוקה, הומניסטית, התייחסות שתנבע מהסתכלות רגשית ואוהבת על
הסביבה, כדי שלא יגיע להרגשת ריקנות בהשיגו מטרה אחריה רץ שנים והנה, הכל היה כלא היה.
כפי שהרגיש קוהלת שהיה עשיר וחכם מכל אדם בתקופתו ובכל זאת חש: "הבל הבלים
הכל הבל". החיים הקונקרטיים שאותם נכס, לא סיפקו אותו. (עד הגיעו בסוף המגילה לסוף דבר
לשיטתו, למהות האדם, לאמונה הדתית העמוקה: "את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמר, כי זה כל האדם".)
או כפי שכתב נתן זך: "מטפסי ההרים בהגיעם לפיסגה וחזם ריק מהרים ריק מפסגות", דהיינו:
נותרים עם הרגשת ריקנות.
לכן משמעות היא דבר עמוק ורחב ועצם החתירה לכך, עצם התהליך זו כבר משמעות.
בניית משמעויות החיים היא זכותו של כל אדם באשר הוא. היא הצובעת את תמונת חייו והיא מטילה עליו אחריות לקיומו.
שמעתי את אחייניתי בת החמש וחצי אומרת: "כמה טוב שנולדתי". המשפט הנפלא הזה פתח לי צוהר חדש למשמעות החיים – תחושה של שייכות. היא מצאה תחושת שייכות לעולמה. מתוך תחושה פנימית כזו של משמעות הנובעת כמובן, מסביבת חייה, עשויה להיות לה צמיחה נפלאה.
אנשים מוצאים משמעות לחייהם בדרכים שונות. מציבים לעצמם מטרות בתחומים חברתיים, לאומיים, משפחתיים, מצומצמים או רחבי הקף, אך מה באמת קורה כשמשיגים את המטרה? או כשמתברר שהמטרה היתה מוטעית – בוחרים מטרה אחרת? מאבדים את טעם החיים?
אין משמעות אוניברסאלית לחיים והדברים המעניקים טעם לחיי אדם אחד יתכן ולא יהיו רלבנטיים לאחר.
בתקופות שונות של החיים, מקורות המשמעות עוברים שינוי. למשל, יתכן מעבר מחיפוש משמעות בתחומים פיזיים וחומריים, שהושגו או שמוצו, אל משמעויות רוחניות, פילוסופיות.
או למשל, בקרב אנשים מבוגרים, אשר איבדו חלק ממקורות המשמעות שלהם, כמו: קריירה, מעמד חברתי וכו', שאלת המשמעות מוצאת פתרונה, כאשר הם מוצאים משמעויות חלופיות כמו: קשרי משפחה, קשרים חברתיים, לימודים, פיתוח הובי.
ד"ר ז'וזף פאברי, מנהל המכון ללוגותראפיה באוניברסיטת קליפורניה אומר: "אין מתגברים על ריק קיומי באמצעות הסתכלות עצמית ולא בנסיונות לסתום אותו בבידור, בשררה, בכסף, בסמים משכרים או בהשתלהבות הרוחות, כי אם ע"י שממלאים אותו משמעות".
"…המאבק על משמעות אינו קל, החיים אינם חייבים לנו תענוגות, אך הם מציעים לנו משמעות. בריאות נפשית אינה מנת חלקם של אלה התובעים אושר, כי אם של אלה המוצאים משמעות. לאחרונים בא האושר כתוצר לוואי, הוא תוצאה של נביעה, לא של רדיפה."
אבי הלוגותראפיה פרופ' ויקטור פרנקל, שהיה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, כותב בספרו: "אדם מחפש משמעות":
"הלוגותראפיה גורסת, שהשאיפה למצוא משמעות לחיים היא כוח המניע הראשוני של האדם".
פרנקל קורא לתורתו לוגותראפיה – לוגוס ביוונית "משמעות" וגם "רוח". הלוגותראפיה מטפלת מבחינה רוחנית בבעיות רוחניות, כגון בשאיפת האדם לקיום משמעותי וכן בתסכולה של שאיפה זו.
השאיפה למשמעות מטילה על האדם אחריות לקיומו. היא בחזקת מסע מתמיד ומתח רצוף בין מצב נתון לבין מטרה שהשגתה מספקת תחושת רלבנטיות לקיום הפרטי.
פרנקל טוען שחברה אשר אינה יודעת לספק את אחד הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם, דהיינו: את הצורך במשמעות החיים, מזמינה אלימות ותוקפנות. (כדאי לנו כאן והיום לחשוב על כך!)
פרנקל מתאר בספרו, כיצד שרד את הגיהנום של אושוויץ בזכות הרצון להעלות על הכתב את תורת הלוגותראפיה. זוהי ההוכחה על עוצמת הרוח לעומת עוצמת החומר. הוא אמר בעצם – בכל מצב ויהיה הקיצוני ביותר, יש לאדם אפשרות למצוא משמעות לחייו. ואם תהיה לו המשמעות והאמונה במשהו, הוא יצליח לצאת מהמצב הקשה ביותר.
ניטשה אמר: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך".
משפט זה היה חביב על ויקטור פרנקל ולא בכדי. אני רואה בו מעין תמצית תורת הלוגותראפיה.
ואסיים בדברים רלבנטיים לתפקידי כמאמן אישי:
עצם החיפוש אחר משמעות, בריא לנפש. ההתעלמות מהצורך לחפש משמעות, מזיק לאדם. לכן הדרך בה אני מוליך את המתאמן היא – להיות מרוכז בעתיד, להעמידו מול המשמעות, מול המטרה, מול הפשר של חייו ולכוון אותו לקראת השגת המטרה, לקראת הגשמת המשמעות.
ומהי המשמעות של חייך אתה?
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor