זמן חירותינו

חרות

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

חרות

חרות אמיתית – האם יש כזה דבר?

על סף חג הפסח, חג החרות , עולים בי הרהורים אודות המושג חרות, חרות כערך, מידת חרותו של אדם.
המושג חרות עולה בדרך זו או אחרת, בהרבה מאד שיחות אימון. התברר לי שכל אדם מפרש את המושג חרות אחרת, בעיקר בהתייחס לנסיון חייו ולשאיפותיו.

יש האומרים שחרות אמיתית היא:
– היכולת למרוד במוסכמות.
– היכולת לחיות היכן שרוצים ולעבור מדי פעם ממקום למקום.
– יכולת האדם לעשות כל מה שלבו חפץ ללא הצורך להתחשב באיש זולתו.
– הזכות להתבטא באופן חופשי, לתת ביטוי לדעות, להעדפות ולאמונות.
– חופש בחירה שיש לאדם.
וכיו"ב.

ואני שואל:
– האם קיימת חרות מוחלטת? הרי "חרות עבור הזאבים היא מוות לכבשים"…
– האם בני האדם באמת חופשיים?
הרי בני אדם רבים כפופים למרות, משועבדים לכוח של מישהו אחר, כפותים בכפייה. זאת אומרת, שהחרות היא ערך אך אינה תאור של מציאות, וכמהותם של ערכים, היא בעצם התכוונות, מצפן, מגדלור להתנהגות.
חרות יכולה להתנגש בצדק חברתי, למשל. כבר כתבתי על כך במאמרי": "קונפליקט בין ערכים". כאשר ערכים מתנגשים, אין הכוונה שאחד חשוב מהשני, אלא שהבחירה באחד מהם מעידה עלינו – מהם ההעדפות שלנו ובעצם, מי אנחנו?

כל אדם מקיים את החרות עפ"י מצפונו, אופיו, דרך חינוכו והבנתו.
בימינו, החרות האישית היא דגל אותה אוהב לנפנף כל אדם באשר לעשייתו, לדבריו, לבחירותיו. והשאלה החשובה שלדעתי יש לתת עליה את הדעת היא –באיזו מידה אנו מעמידים את החרות האישית מול חירות הזולת וחברה בכלל, בהיבט הרחב של הענין.
דהיינו: באיזו מידה יש בנו מודעות לצרכי האחר, אמפטיה לאחר, גבולות מותר ואסור מנקודת ראותו של האחר ועוד.
ואם בשאלות עסקינן, הרי עוד מספר שאלות, שכדאי לכל אחד מאתנו להציג תדיר לעצמנו וקל וחומר ערב חג פסח:

· מי נתן לי את חרותי?
· האם תמיד ניתנת לי חרות לכל ענין ודבר?
· מהם הגבולות שאני שם לעצמי?
· מי עלול לקחת ממני את חרותי (אם בכלל?)
· האם יש מצב בו אסכים לוותר על חרותי?
· מה מאפשרת לי חרותי?
· האם החרות שלי קודמת לטובת החברה בה אני חי או המדינה שלי, או שחרות החברה ו/או המדינה קודמת לחרותי האישית?
לשאול… לענות… ולהסיק מסקנות בדבר התנהלותי בחיים.

ישעיהו ברלין – פילוסוף פוליטי והיסטוריון של הרעיונות, שזכה בשנת 1979 בפרס ירושלים המוענק לסופר העוסק בחירות הפרט בחברה, כתב על "שני מושגים של חרות" והבדיל בין חרות חיובית לחרות שלילית. לפי ברלין החרות החיובית דנה במקור שליטת החברה – והיא חרות האדם לשלוט על מעשיו ולהוות סמכות אחרונה בהחלטה על צעדיו. והחרות השלילית דנה במרחב הפרט לפעול עפ"י רצונותיו, ללא התערבות חיצונית.
לעתים חרות אדם מסוים תלוי בהגבלת חרות אדם אחר. ז"א, כדי להגן על מקור השליטה ועל מרחב החרות של הפרט, יש להציב גבולות ע"י החוק, כך שכל אדם יוכל להנות מחרותו מבלי לפגוע בזכותו של האחר.

החרות לפי ברלין היא ערך. קיימים כמובן, ערכים נוספים מלבד חרות, אך כיון שהיא ערך יסוד, ערך מרכזי במבנה המשטר – יש לעצב את החוקים כך שלא יגבילו את החרות, או שכל הגבלת חרות תהיה ראויה להצדקה מיוחדת.

לאן כל זה מוביל אותנו ערב חג הפסח?
אחת המשמעויות של חג הפסח הוא החרות. "עבדים היינו עתה בני חורין".
בחג הפסח – "זמן חרותנו" – הונח היסוד לחרותנו כעם, שהרי: "אילו לא גאל הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו היינו משועבדים לפרעה במצרים".
כדי להוציא את עם ישראל לחרות אמיתית, היה על העם להשתחרר משעבודו למצרים, לעול פרעה ולגזירותיו. עבודת ישראל בחומר ולבלנים – השעבוד לחומר – מנע מהאדם להתחבר לאופק הרוחני שלו, ורק אחר שהשתחרר משעבוד זה, אפשר היה להתחיל להכשיר את העם לחירות הנפש. מכאן, שיציאת מצרים היא לא רק שחרור בני ישראל שהיו משועבדים, אלא גם שחרור הרוח מכבלי החומר.

בליל הסדר,בקריאת ההגדה – מודגשת החרות הנפשית המתבטאת בחרות לשאול,לחקור ולהקשות – ארבעת הקושיות – ובחרות לספר – "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" – חופש הדיבור.
ההגדה מדברת גם על ארבעה הבנים: "אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול".
ההגדה מדגישה על דרך שאלותיהם של הבנים, את ההבדלים ביניהם.
עפ"י הקבלה, המלה חרות מורכבת מראשי התיבות של ארבעת הבנים ומציינת שאת ארבעתם ניתן למצוא בכל אדם, במינונים שונים.

ארבעת הבנים מייצגים ארבעה טיפוסים שונים של יהודים וכיהודים, עלינו לשתפם בליל הסדר – יש כאן שותפות גורל– שותפות העם כולו שזכה בחרות ותקוותנו שידע כיצד לנתב חרות זו.

 

 

 

אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

האיכר והאופה – סיפור על קבלה ונתינה

אופה אחד בכפר קטן נהג לקנות משכנו האיכר את החמאה שהיה זקוק לה לאפיה.

ביום מן הימים התחיל לחשוד האופה  שגושי החמאה האמורים לשקול קילו אחד, לא ממש שוקלים קילו שלם, אלא פחות.
התחיל האופה לנהל מעקב: מדי יום שקל את גוש החמאה ורשם את התוצאה, ואכן, הסתבר לו כי תמיד שקל הגוש פחות מקילו אחד.

רגז האופה מאד על ששכנו גונב אותו, והחליט לתבוע אותו לדין.
בשעת המשפט שאל השופט את האיכר:
אני מניח שיש לך משקל שעליו אתה שוקל את החמאה, הלא כן?
לא, כבודו, אין לי משקל, ענה האיכר

כיצד אם כן אתה יודע את משקל החמאה שאתה מוכר לשכנך האופה?
אני יכול להסביר בקלות, אדוני השופט, ענה האיכר:
יש לי מין מאזני משקולת כאלה. בצד אחד שמים משקולת במשקל ידוע, ובצד השני אני שם חמאה שתאזן את זה.
במקרה של האופה, אני תמיד משתמש כמשקולת בכיכר לחם של קילו אחד שאני קונה ממנו באותו יום, ושם לו חמאה כמשקל בדיוק הלחם….

ככה זה גם בחיים:

לקריאת המאמר
nlp

המגדלור

אוניית מלחמה של הצי השישי, עשתה את דרכה בסערה גדולה.
ערפל כבד שרר באותו לילה וגלי ענק נשברו על סיפון האוניה.

הקצין אשר על הסיפון מבחין באור רחוק העומד בנתיב הספינה.
הקצין עולה בקשר מול הספינה ומבקש מהצוות שעל האניה הזרה לזוז, אולם אין תשובה. הקצין נלחץ, מנסה שוב ושוב, אך ללא כל מענה.
הקצין מבקש מרב החובל להגיע מיידית.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

על שוק העבודה בימינו

שוק העבודה הוא התחום בחברה הקפיטליסטית בו עבודתם של בני-אדם נסחרת בתמורה לתשלום בצורת משכורת. בשוק העבודה, העובדים מתחרים ביניהם על המשרות הפנויות, והמעסיקים מתחרים ביניהם על כח האדם. תחרות זו גורמת לכך שיפעלו עליו עקרונות כלכליים כלליים כמו היצע וביקוש, אך יש לו גם מאפיינים מיוחדים בשל המורכבות של סחר בזמנם של בני-אדם.(מתוך ויקיפדיה).
                   
שוק העבודה בימינו הוא דינמי, קצר ושונה מאד מאותו שוק שלפני כמה עשרות שנים.
 
הורינו למשל, הכשירו עצמם לעבודה בתחום מסוים ומיד עם סיום לימודיהם, החלו לעסוק בתחום הכשרה זה עד צאתם לפנסיה, כאשר המושג "קביעות במקום העבודה" היה מושג מכונן. אדם ששינה מספר מקומות עבודה ו/או מספר עיסוקים במשך שנות חייו, נחשב לאדם בלתי יציב.
כיום – לא מעט אנשים מחליפים מקום עבודה ו/או תחום עיסוק בתדירות גבוהה ביותר.
 

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

אני והאגו

על-פי פרויד הנפש מורכבת משלוש רשויות: סתמי – איד; אני – אגו; אני עליון – סופר אגו.
האגו מתווך בין האיד (היצרים, כמו: רעב, כעס) לבין הסופר אגו (עקרונות המוסר והנורמות החברתיות של האדם).
מכאן, ש- אגו "בריא" הוא אגו המצליח לשמור על איזון בין הדחפים הפנימיים של האדם לבין הציוויים החברתיים.

האגו הוא החלק המהווה את עיקר המודע של האדם. האדם אינו נולד עם אגו, אלא הוא מתפתח בבני האדם, תוך כדי מגע וקשר שלהם עם המציאות.
כאשר התינוק מבחין שלא כל רצונותיו באים לכלל מענה ע"י העולם הסובב אותו, כאן נוצר לראשונה האגו שלו.

האגו הוא,אפוא, הזהות הרוחנית והפיסית של האדם – המהות שלו.
כדי לדעת מיהו, על האדם בראש וראשונה לדעת לקבל את עצמו, כפי שהוא, על הכישרונות, היכולות והחולשות שבו. כך יוכל להכיר את האגו שלו – האם הוא מנופח וגורם לו לנהוג בברוטאליות ובאטימות לב, האם הוא צנוע, מרחיק אותו מקנאות, מקטנוניות וגורם לו להיות רחב לב, סולח, משחרר…

כיון שהאגו הוא החלק באישיותנו המצביע בפנינו על מי שאנחנו, על ההערכה העצמית שלנו ועל חשיבותנו, הרי כשההערכה העצמית נמוכה, האגו "תופס פיקוד" ורוצה להראות לכולם – "כמה אני שווה…" וזאת כדי לקבל חיזוקים חיצוניים (זה למשל המקרה, שכולנו בודאי נתקלנו בו – אדם שבחברה יתפוס פיקוד, ירבה לספר ולפאר את עצמו, עד שכולם יטפחו על שכמו בבחינת "אין כמוך").
לכן חשוב שהאדם יהיה מודע לעצמו ובעל הערכה עצמית לכישוריו, על סמך מעשיו ואז לא ישתלט עליו האגו והאדם לא יחפש חיזוקי סרק.

בעולם הרוחני קיימות דעות שונות באשר לאגו. יש הטוענים שצריך לבטלו, כי הוא תופעה שלילית, באשר הוא צורך כפייתי של האדם, לראות את עצמו כמיוחד ושונה מאחרים. ויש הטוענים שפשוט צריך להפחית את האגו או לבט

לקריאת המאמר