פסח בראי האימון האישי
חג הפסח נחוג כזכר ליציאת מצרים.
משמעות רבה אני רואה בניתוח המשמעות של חג הפסח, במסגרת תורת אימון אישי, בה אני עוסק.
"פסח" – על כי פסח ה' על בתי בני ישראל, בעברו בליל השימורים, אור לט"ו בניסן, בארץ מצרים, להכות כל בכור. על שם זה נקרא הזבח בארבעה עשר בין הערביים, שאכלוהו צלי אש על מצות ומרורים "ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'". (שמות י"ב 11).
נקרא גם "חג המצות" – "את חג המצות תשמור, שבעת ימים תאכל מצות". (שמות כ"ג 51).
"חג זמן חירותנו" – "ותיתן לנו את חג המצות הזה זמן חירותנו". (שם).
"חג האביב" – "למועד חודש האביב, כי בחודש האביב יצאת ממצרים". (שם).
עפ"י חכמת הקבלה, כל סיפורי התורה, הם תיאורים מדויקים של המתרחש במציאות הרוחנית של האדם. לכן, רק אם יחווה האדם את יציאת מצרים האישית שלו ויחגוג את חג הפסח באופן פנימי, יהיה באפשרותו להבין את המשמעות האמיתית של דברי ההגדה של פסח.
הקבלה עורכת אפוא, הקבלה בין סיפור הפסח למסע הרוחני של האדם. התחנה הראשונה היא הירידה למצרים. זהו המקום בו מוצא האדם בטחון חומרי, אך הוא שבוי באגואיזם שלו, בשפת הקבלה: "הרצון לקבל לעצמו". כאשר קם מלך חדש במצרים שהוא פרעה – "האגואיזם" ומציק מאד לעם, מבין האדם שהוא בעצם עבד לרצון ליהנות. שמעולם לא העניק מעצמו לזולתו. הוא עובד עבודת פרך ולעבודתו אין תכלית.
בעקבות זאת האדם שואל את עצמו – מדוע זה קרה לי? כיצד אצא ממצבי זה?
בהקבלה לספור הפסח: "וייאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל ה' מן העבודה"
האדם פונה אל הכוח העליון (לפי גישתי – אל הליבה הפנימית שלו), ומבקש להשתחרר משליטת פרעה האגו. (משליטת האגו של עצמו).
כתוצאה מבקשה זו, נוצר באדם "משה", הכוח הפנימי שימשה את ישראל ממצרים ויעביר אותם את ה"פסח".
היציאה ממצרים עוברת דרך 10 המכות, שהם המהפך הגדול של ההיגאלות מהאגו, ורק אחריהם מבין פרעה שעליו לוותר על השליטה בישראל. ועם ישראל מבין, שלא היה משתחרר ללא עזרת הכוח העליון (אני מדגיש – ללא גיוס הליבה הפנימית האמיתית שלו שהזדככה והתנקתה במהלך ).
וכך חוצה העם בבטחה את ים סוף ולפי הקבלה – את המחסום המאפשר לאדם להיגאל מהאגו שלו.
לאור הכתוב, אני מבקש להעלות בפני הקוראים 3 נקודות:
1. יציאה מעבדות לחרות.
2. זבח – קרבן.
3. האם הייתי ראוי לצאת ממצרים.
1. בהקבלה לחג הפסח – אני מציע לכל אחד לבחור תחום מסוים בחייו, שאם היה עושה בו שינוי, היה זה מבחינתו "לצאת מעבדות לחירות" – שינוי במקום העבודה, שינוי בזוגיות, שינוי בהרגלי האכילה, הפסקת עישון ועוד…
יתכן שזה הזמן לבצע את השינוי!!!
2. בשינוי יש לעתים משום ויתור – "הקרבת קרבן".
כאשר אבחר לשנות את מקום עבודתי למשל, הקרבן יהיה ויתור על הנוחיות שבמקום, לטובת הגשמת שאיפות נעלות יותר. כאשר אשנה הרגלי אכילה ואעבור לתפריטים בריאים, אקריב את אכילת העוגות שאני כה אוהב, וכך הלאה.
ובכן, עם הבחירה בשינוי, נהיה מודעים לאפשרות שנדרש להקריב קרבן ונתמודד עמו.
3. בהגדה של פסח כתוב: "בכל דוד ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
סבא שלי ז"ל, היה אומר, זו ההזדמנות בה ישאל אדם את עצמו – אילו הייתי חי בזמן יציאת מצרים, האם הייתי ראוי לצאת ממצרים? – בבחינת יציאה לחירות רוחנית, חירות הנפש.
ואם אני בן- חורין, היכן וכיצד מתבטא הדבר בחיי? האם אני חופשי בבחירותיי? האם אני חופשי בהחלטותיי?
ואם אינני בן-חורין במחשבותיי ובדרכי, אולי עכשיו הזמן לשנות כיוון ולתת לטעם החירות להשתלב בחיי?