"חירות היא המצרך היקר ביותר שיש לאדם" (רבי עקיבא)
ל"ג בעומר
מחירות לחירות… פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר.
מה בין ל"ג בעומר לחירות?
אתחיל, אפוא, מראשון ראשון:
למחרת חג הפסח, מתחילה ספירה של 49 יום – "ספירת העומר": "וספרתם לכם ממחרת השבת…שבע שבתות תמימות…" ("ויקרא" כ"ג, 15). ימי הספירה מסתיימים בחג השבועות – הוא היום ה-50, שבו מתקיים קציר החטים.
קביעת זמנו של חג השבועות לא כתאריך עצמאי, אלא חמישים יום אחר חג הפסח, מצביע על הקשר הפנימי בין שני החגים, כאשר ימי הספירה הם מעין חול מועד, הם הימים בהם התכונן עם ישראל לקראת קבלת התורה, שחלה בשבועות. הספירה באה לבטא את הציפייה ליום מתן תורה, שכן עצם הספירה מעוררת את ההכרה שנמצאים בתהליך – תהליך בו נדרשים להתכונן ולהיטהר לקראת יום מתן תורה.
בימים אלו נוהגים מנהגי אבלות שונים – לא מקיימים חתונות, לא מסתפרים ועוד, עקב מגפה שפגעה והמיתה את עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא, שהיה המנהיג הרוחני של מרד בר-כוכבא.
תלמידי רבי עקיבא היו כל עולם התורה באותה תקופה. המגפה שפקדה אותם הייתה מכה קטלנית לכולם. יש הטוענים שפרצה מפני שתלמידים אלו לא נהגו בכבוד אחד כלפי השני. מכאן, שלא אבלות רגילה יש כאן אלא הכרה שבימים אלו עלינו להיות שרויים בבחינה עצמית מתמדת כדי לתקן את המידות שהתגלו בתלמידי רבי עקיבא.
כיצד מתקנים מידות?
כמו תמיד – בראש וראשונה מודעות עצמית. מודעות למצב, רצון לתיקון ותהליך התיקון – שוב, במודעות עצמית גבוהה לתהליך ואפשר, כמובן, בסיוע אימון אישי.
יוצא דופן הוא היום ה-33 לספירה – ל"ג בעומר, החל ב-י"ח באייר, המפסיק את האבל השורר בעם בימי ספירת העומר והוא יום של שמחה, וזאת מכמה טעמים:
א. ביום זה חל אחד הניצחונות הגדולים שנחל בר-כוכבא במרד נגד הרומאים, ששלטו בארץ אחר חורבן בית שני. המרד פרץ בשנת 135 לספירה, עקב משטר האימים שהטילו הרומאים על היהודים, שעיקרו היה דיכוי עצמאותם המדינית והדתית. המרד נמשך שלוש שנים עד שדוכא ע"י הרומאים. המרד דוכא במחיר כבד מאד – כשש מאות אלף הרוגים. בר-כוכבא נהרג, רבי עקיבא הומת בעינויים.
ב. רבי עקיבא עודד את תלמידיו הרבים להצטרף לצבא בר-כוכבא, שכן החירות הייתה בעיניו המצרך היקר ביותר שיש לאדם. רוב תלמידיו, כאמור לעיל, מתו במגפה בתקופה זו. ביום ל"ג בעומר נעצרה המגפה וזו הייתה סיבה לשמחה.
ג. זהו יום פטירתו של רבי שמעון בר-יוחאי, שהיה אחד מתלמידיו של רבי עקיבא. הוא נלחם ברומאים ולפי האגדה הסתתר מפניהם עם בנו במשך 13 שנים במערה, ניזון ממים ומחרובים ועסק בתורה. לפי המסורת חיבר את ספר "הזוהר".
עפ"י רצונו של בר-יוחאי,הפך יום פטירתו ליום שמחה והודיה על הטוב והשפע הרוחני שזכינו לו, שמחה הבאה לידי ביטוי בהדלקת נרות, אבוקות ומדורות. זוהי, אפוא, "הילולת רבי שמעון בר-יוחאי".
שם החג מציין תאריך, אך אינו מציין את תוכנו של החג. הדבר נבע מטעמי זהירות מפני שלטונות עוינים, ששמחה כזו עלולה הייתה להכעיסם.
לפני מספר שנים, קבעה ועדת השרים לענייני סמלים וטכסים, של"ג בעומר יצוין לא רק במדורות, אלא בהוקרה לאנשי המילואים של צה"ל – הצדעה של החברה הישראלית למערך המילואים.
בכך הוכר החג כיום מועד רשמי בלוח השנה של מדינת ישראל.
אינני יכול לסיים כתבה זו על ל"ג בעומר, מבלי להזכיר את אמירתו המפורסמת של רבי עקיבא:
"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה".
המקור מופיע במסכת אבות (פרק ה')
ארבע מידות באדם:
האומר: שלי שלי ושלך שלך – זו מידה בינונית;
שלי שלך ושלך שלי – עם הארץ; (בור)
שלי שלך ושלך שלך – חסיד;
שלי שלי ושלך שלי – רשע.
לפנינו, אפוא, מיפוי עצמי – פשטני או עמוק, תלוי בעיני המתבונן ובמידת רצונו לחדור לנבכי נפשו.
אני מציע לכל אחד, לשבץ עצמו במקום המתאים לו. וכמו תמיד – להסיק מסקנותיו…