חנוכה

בלחיצת יד

ספר בשפת הגוף:

ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף עסקית,
מגיש לכם במתנה את המדריך:  "סודות שפת הגוף"
למעלה מ – 50,000 איש כבר הורידו וקראו את המדריך הזה!

הכנס הקרוב: סודות שפת הגוף

לימודי שפת הגוף שלב א'!

מתקיים במכון מופת, צפון תל אביב.
3 שעות מרתקות שהן מבחינת צוהר לעולם המטורף של שפת הגוף.

קורס אינטרנטי בשפת הגוף - אמיר הלמר

הקורס האינטרנטי בשפת הגוף

איך לקרוא אנשים, להבין ולהשפיע!

בהנחיית:
ד"ר אמיר הלמר – מומחה בינלאומי לשפת גוף, תלמידו של פרופ' פול אקמן
זהו הקורס המקורי! הראשון והמקיף ביותר בישראל!

חנוכה
מהו חג החנוכה בשבילי?
 
* ראשיתו של חג החנוכה בניצחון החשמונאים על היוונים – דהיינו: חג לאומי של נצחון צבאי.
* עפ"י ספרי המכבים, שהם המקור ההיסטורי שלנו לחג החנוכה, הרי שחנוכת המזבח הוא הארוע המרכזי.
* תפיסת חז"ל מדגישה את המשמעות הרוחנית והדתית של חנוכה ואת הדלקת הנרות על רקע נס פך השמן.
ואכן, מאז תקופת חז"ל ועד ימינו – הטקס המרכזי בחג החנוכה הוא הדלקת נרות בחנוכיה והודייה על הנס, כפי שמתבטא בברכת הדלקת הנרות.
ימי החנוכה – מה המסר שלהם עבורנו?
הניצחון הצבאי – נצחון המעטים מול הרבים.
נס פך השמן – השמן המועט דלק 8 ימים.
ארועים שהם נגד חוקי הטבע, ואף על פי כן התקיימו!
עפ"י חכמת הקבלה, בתוך כל אחד מאתנו קיימים "יוונים" ו"מכבים", הנלחמים זה בזה.
ה"יוונים" הם רצונותינו המקבעים בנו את המחשבה שהמציאות שאנו חווים ביום-יום, היא המציאות היחידה הקיימת. גישה פשטנית האומרת: "זה מה יש".
ה"מכבים" לעומתם, הם רצונות עמוקים יותר, המאיצים בנו לחוש את סוד החיים, את משמעות קיומו של האדם.
דהיינו: המאבק בין היוונים למכבים, הוא המאבק המתחולל בטבעו של האדם, בין טבעו השכלתני לבין הרצונות הרוחניים השואפים להתעלות.
חג החנוכה מסמל את נצחון הפנימיות על החיצוניות, את נצחון העיקר על הטפל- נצחון שנושא עמו חיים בעלי תוכן ומשמעות.

  

"ומתוק האור לעיניים" (קוהלת יא,ז)
אין עוד חג אשר כה רבים השירים ששרים לכבודו, שירים המספרים את החג – מהותו: גבורת המכבים, נצחון המעטים את הרבים, הנסים; ומנהגיו: מאכלים, משחקים, מעות חנוכה ונרות חנוכה.
את הכל עוטפת הילה של אור: "…האירו! הדליקו!" "אור עולה בבוקר…אור בצהרים…אור יורד בערב…" "…הלאה שחור סורה מפני האור…"   "…אור חביב מסביב…"   "…חנוכיה שלי – אורך נא העלי…"   "…סורה מפני האור…"   "…אור חביב מסביב…" "…נרות קטנים גאים הבוערים בלילות סוערים…" "…אור לנו דרור לנו…"
מלחמת המכבים כולה מסומלת במטפורה של מלחמת האור בחושך.
המצווה המרכזית של חג החנוכה היא מצוות הדלקת הנרות.
אור הנר קבל מימד רוחני סמלי, הבא לידי ביטוי באיסור להשתמש באור הנרות לצרכים קונקרטיים, אלא לראותם בלבד. דהיינו: להותירם כסמל וכזכר לנס.
ואת/ה –
מה מסמל האור עבורך?
מי מביא אור לחייך?
מה מביא אור לחייך?
כיצד תביא אתה וכיצד תביאי את אור לחייכם?
              "יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך"     (קוהלת ב,יז)

       

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

התפתחות אישית

"אני אוהב אותך!!!"

במקום לכעוס ולצעוק,
במקום לעצבן ולהתעצבן,

בוא ופשוט תגיד "אני אוהב אותך".

במקום לנסות להיות צודק,
ולהוכיח שאתה שולט,

בוא ופשוט תגיד "אני אוהב אותך".

במקום להגיד לזולת אתה רע,
במקום להגיד לזולת אתה רשע,

בוא ופשוט תגיד "אני אוהב אותך".

במקום להגיד לבן זוגך אתה הבעיה,
במקום להגיד לבן זוגך נמאסת,

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

חג פורים

בכוחנו לשנות את "הפור" שאנו חושבים שהגורל הטיל עלינו.
אל לנו לקבל את גורלנו כגזרה משמיים, גם אם הלכנו לגרפולוג ונמורלוג ולקוראים בקפה למיניהם.

לקריאת המאמר
התפתחות אישית

האיכר והאופה – סיפור על קבלה ונתינה

אופה אחד בכפר קטן נהג לקנות משכנו האיכר את החמאה שהיה זקוק לה לאפיה.

ביום מן הימים התחיל לחשוד האופה  שגושי החמאה האמורים לשקול קילו אחד, לא ממש שוקלים קילו שלם, אלא פחות.
התחיל האופה לנהל מעקב: מדי יום שקל את גוש החמאה ורשם את התוצאה, ואכן, הסתבר לו כי תמיד שקל הגוש פחות מקילו אחד.

רגז האופה מאד על ששכנו גונב אותו, והחליט לתבוע אותו לדין.
בשעת המשפט שאל השופט את האיכר:
אני מניח שיש לך משקל שעליו אתה שוקל את החמאה, הלא כן?
לא, כבודו, אין לי משקל, ענה האיכר

כיצד אם כן אתה יודע את משקל החמאה שאתה מוכר לשכנך האופה?
אני יכול להסביר בקלות, אדוני השופט, ענה האיכר:
יש לי מין מאזני משקולת כאלה. בצד אחד שמים משקולת במשקל ידוע, ובצד השני אני שם חמאה שתאזן את זה.
במקרה של האופה, אני תמיד משתמש כמשקולת בכיכר לחם של קילו אחד שאני קונה ממנו באותו יום, ושם לו חמאה כמשקל בדיוק הלחם….

ככה זה גם בחיים:

לקריאת המאמר
nlp

צמיחה אישית

כל אחד מאיתנו חובה צמיחה אישית.
אך כל אחד מתייחס אליה בצורה שונה.

יש מי שלוקח את הצמיחה כמארג של בעיות שיש לפתור, טעיות שצריך לשלם עליהן וסבל שצריך לשאת.
יש מי שמתייחס לצמיחה כתהליך של גדילה, של התנסות, של אוסף חוויות, של ניסוי וטעיה.
זאת להערכתי,  הראייה הבריאה יותר להסתכלות על מכלול הקורה אותנו בחיינו.

לקריאת המאמר