לכל עם יש שם

לכל איש יש שם

לכל איש יש שם, שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג.
לכל איש יש שם, שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו שונאיו ונתנו לו אהבתו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו חגיו ונתנו לו מלאכתו.
לכל איש יש שם, שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיוורונו.
לכל איש יש שם, שנתן לו הים ונתן לו מותו.
(זלדה)

בהקבלה לשיר הנפלא של זלדה, המצוטט לעיל, האם חשבתם אי-פעם אילו תכונות, אילו איפיונים, היו ביעקב אבינו, ששמו השני היה ישראל, שנתנו לו את שמו, אשר הועבר לכולנו – לכל עם ישראל?
כלומר, מי הוא שנתן לנו את שמנו? מי היה יעקב?

יעקב היה השלישי בשלושת אבותינו, בנם של יצחק ורבקה ונכדם של אברהם ושרה. אחיו התאום היה עשו. שמו הנוסף היה ישראל. הוא היה אביהם של 12 שבטי ישראל.

מרגע לידתו, התאפיינו חייו של יעקב במאבקים ובהתמודדויות רבות –
החל מצאתו מרחם אמו, כאשר ידו אוחזת בעקב עשו אחיו התאום, במטרה לעכב את יציאתו – מכאן ניתן שמו יעקב – על שום האחיזה בעקב, דרך האופן בו גנב את הבכורה מעשו, האופן בו קבל במרמה את ברכת יצחק אביו, דרך הימלטו מפני עשו לחרן. ומכאן – בבית לבן, מעשי המרמה של לבן מחד, שהביאו את יעקב ל-20 שנות עבודה עבור לאה, רחל והצאן והבקר. ומאידך, יעקב מחזיר במרמה ללבן ומתעשר בשל כך.

בשנים אלו נולדים ליעקב 11 בנים ובת מנשותיו (רחל ולאה) ומשפחותיו (זלפה ובלהה). מרחל נולד רק בן אחד – יוסף. בן נוסף – בנימין, נולד מאוחר יותר בכנען.

ושוב, יעקב וכל משפחתו בורחים מחרן לכנען, עקב יחסיו העכורים עם לבן וציווי האל.
בדרכו נאבק יעקב עם מלאך אלוהים ומנצח והמלאך משנה את שמו מיעקב לישראל: "כי שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל".

השם יעקב – מציין את התנהלותו של יעקב עם עשו ולבן, באופן עקוב, במרמה (עקום, עקיף, עקלקל).
השם ישראל – מציין יושר, מציין את המשך התנהלותו של יעקב בצורה ישרה וכן את התנהלות צאצאיו בארץ ישראל, בשלטון ריבוני ועצמאי.

גם בבואו לכנען, אין יעקב יושב בשלוה. עימות רציני לו עם אנשי שכם. רחל אשתו האהובה יולדת את בנימין ומתה בלידתה. בניו המקנאים ביוסף בנו האהוב, מוכרים אותו לעבד למצרים. יעקב החושב שבנו נטרף ע"י חיה רעה ממאן להתנחם: "כי ארד אל בני אבל שאולה".

לבסוף יורד יעקב עם כל משפחתו המונה 70 נפש למצרים, בשומעו שיוסף בנו חי ועקב הרעב השורר בכנען. במצרים הוא זוכה לראות את יוסף בגדולתו. וכך הוא מתאר בפני פרעה את חייו: "מעט ורעים היו ימי שני חיי".
במצרים נפטר יעקב ועפ"י בקשתו נקבר בחברון. בכך סוגר יעקב מעגל חיים קשה ומפותל.

ובכן, סוערים היו חיי יעקב. קורותיו רצופים בריחות ונדודים. יורד לגלויות וחוזר מגלויות. נאבק בכוחות גדולים ושורד. לא מוצא הפוגה ומנוחה בחייו.

יעקב הוא אפוא, אנחנו – עם ישראל, החיים בארץ ישראל, אחר אלפיים שנות גלות, אשר עם היותנו אומה חדשה הקמה ונולדת בארץ הגירה, זהים אנו עם תרבות עתיקה, עם מסר עתיק – עולים ויורדים ב"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה…".

ואני מסביר את המסר: התעלות רוחנית לשם ירידה למציאות ופעילות בתוכה, בגישה רוחנית, בגישה הומאנית.

אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor