מיתוס כיסוד מעצב
מיתוס ושיברו והצמא למיתוס
בחרתי להקדיש מאמר לנושא המיתוס, שכן פגשתי בעבודתי אנשים רבים שמיתוסים שונים מכוננים את חייהם וכשהם מתנפצים מסיבה זו או אחרת, יש המרגישים משוחררים ויש המרגישים שאיבדו דרכם.
בי אישית עורר תמיד המושג "מיתוס", יראת כבוד. ראיתי בו מין התרחשות קדומים מלאת הוד.
כיום, בעידן הרלטיביסטי, כאשר אין אמת אחת וכל אחד והאמת שלו, גם המיתוסים הפכו להיות שבירים מאד. והתוצאה מחד, מחסור במיתוסים מספקים ומאידך, צמא למיתוסים.
מהו מיתוס?
* מיתוס הוא יסוד מעצב קבוע של תרבות, חברה ואומה. הוא נוצר ע"י תרבות ובה בעת גם יוצר תרבות. תפקידו לפרש את מציאות החברה, למקם את ההווה שלה ברצף ההיסטורי ולתת בידה מושגים להבנת המציאות של ההווה, של העבר או של העתיד. המיתוס ממלא תפקידו לא בדרך של דיון רציונאלי, אלא ע"י פניה לרובד הרגשי של ההוויה האנושית.
* מיתוסים מעצבים את הזיכרון הקיבוצי ומכוננים תודעה תרבותית. אין מבנה חברתי יכול להתקיים מבלי שלחברה יהיו סיפורי יסוד משותפים מוסכמים.
* מיתוס הוא סיפור אידיאלי שאינו מציג שאלות, ובאמצעותו חברה מספרת על עצמה, מאין היא באה ולאן היא הולכת. (מתוך "מיתוס וזיכרון" בעריכת דוד אוחנה ורוברט ויסטריק).
* מיתוסים הם גרעינים של זיכרונות היסטוריים, ממשיים שנמסרו באמת מדור לדור". (מרטין בובר).
* המיתוס הוא בריאת העבר לשם עיצוב ההווה. (תומאס מאן).
* מיתוסים הם דפוסים נרטיביים המעניקים משמעות לעצם קיומנו. (רולו מיי – הזעקה למיתוס).
* מיתוסים כמוהם כקורות הבניין אשר מבלי להיות גלויות לעין, הן השלד המחזק את הבית, כדי שאנשים יוכלו להתגורר בו. (כנ"ל)
* …הם הסיפורים שסביבם החברה שלנו מתלכדת… (כנ"ל)
* למיתוס יש תכלית אופרטיבית – לעצב את ההתנהגות האישית והקיבוצית ובהשגתה נבחנת הצלחתו. (עמנואל סיוון).
כפי שכתבתי בראשית דברי, קיימת בימינו מגמה של הטלת ספק באמיתות המיתוסים שהיו בעבר אבני יסוד של החברה והתרבות.
דוגמאות למיתוסים :
טרומפלדור ומיתוס תל-חי
בסיפור זה כרוכים מספר מיתוסים: המשפט המפורסם – "טוב למות בעד ארצנו" . יש הטוענים כיום שטרומפלדור פלט קללה עסיסית ולא משפט זה.
ומסר נוסף – אין נוטשים ישובים עבריים – מיתוס שנשבר במלחמת יום הכיפורים ועם תהליך ההתנתקות.
מיתוס מצדה
נבנה על גבי הסיפור היסטורי. מיתוס של גבורה וחירוף נפש. דורות רבים בישראל ביססו על רקע מיתוס מצדה זהות קיבוצית – אישית ולאומית – זקופת ראש, נטועה היטב בעברה ומוכנה להלחם על אדמתה עד הסוף. התנועה הציונית בראשית דרכה הייתה זקוקה לסיפורים כאלה.
אך עפ"י סיפורו של יוספוס פלביוס על מצדה, מדובר במרד שנדון מראש לכישלון ולא בסיפור גבורה. כשלון שהתבטא בהרס בית המקדש השני וירושלים ובהרג המוני יהודים בידי החיילים הרומיים.
מיתוס זה היה אפוא, סטייה מהאמת ההיסטורית, שהתאים לזמנו ובא כאמור לשרת את צרכי החברה הישראלית הנבנית. דעיכתו החלה אחר מלחמת ששת הימים ופתיחת אתרים חדשים בפני מבקרים, כמו הכותל המערבי, גמלא ועוד.
מצדה איבדה מאז משמעותה כאתר קדוש והפכה יותר לאתר תיירותי.
המיתוס הקולקטיביסטי של החברה הישראלית
החברה הישראלית רואה עצמה עדיין כחברה קולקטיביסטית, חברה בעלת סולידריות חברתית.
בשנת ה-60 של המאה הקודמת, היתה מדינת ישראל בשיא השיוויוניות. אך בתקופתנו שולט בה האינדיבידואליזם ונשבר המיתוס הקולקטיבסטי.
מיתוסים נסדקים כאשר האתוס – הערך הנורמטיבי – משתנה.
החברה הישראלית עברה מאתוס של חברה חלוצית והרואית לאתוס של חברה צרכנית ותקשורתית. בהתאם לכך השתנו גם חלק מהמיתוסים.
מיתוס יציאת מצרים
מיתוס מכונן בחברה הישראלית. לסיפור הפסח מסר אוניברסאלי עתידי. מיתוס העומד על ערכים, שמזה 3000 שנה רוצה החברה לקיים ורוצה להעביר לדורות הבאים.
כדבריו של ברל כצנלסון: "הישנה יצירה ספרותית מחנכת יותר לתעוב העבדות, לאהבת החרות – כסיפור השעבוד ליציאת מצרים? הישנו עוד זיכרון עתיק כזה, שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כזכר ליציאת מצרים? איזה יצר חרות עמוק טבוע בלב עם, שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור".
מיתוס "החלום האמריקני", בחברה האמריקאית
לפיו כל אחד יכול להתעשר בארצות הברית. מבוסס על אידיולוגיית ההזדמנות השווה לכל אחד ועל האמונה בכוחו של הפרט להגשים את עצמו ולהגיע לרווחה.
מיתוס זה משפיע עד היום על התנהגותם של מיליוני בני אדם ובכך הוא אמיתי.
יש המשתמשים במושג "מיתוס" כביטוי לאמונות שהיו מקובלות בעבר והכתיבו בכך נורמות ודרכי התנהגות וכיום באים ומנפצים אותן.
דוגמה מעניינת לכך ניתן למצוא בספר "לנצח נבנו". בו מציגים מחבריו קולינס ופוראס, שנים עשר מיתוסים לגבי יחודיותן של חברות בעלות-חזון, כמו למשל:
– דרוש רעיון כביר כדי לייסד חברה כבירה.
– לחברות בעלות חזון דרושים מנהיגים כאריזמטיים.
– כחברות המעולות ביותר "הולכות" על בטוח.
– חברות בעלות חזון הן מקום עבודה נפלא לכל אחד ואחד.
והם מנפצים מיתוסים אלו אחד לאחד ומוכיחים כיצד במציאות, לא עומדים מיתוסים אלו במבחן.
הצמא למיתוס
רולו מיי שהיה פסיכולוג אמריקאי בן המאה ה-20,כתב בספרו – "הזעקה למיתוס":
"הצמא למיתוסים והאכזבה לנוכח המחסור במיתוסים מספקים, מתבטאים בשימוש בסמים.
אם איננו יכולים למצוא הגיון בחיינו, אנחנו יכולים, לפחות זמנית לחרוג מן השגרה המשעממת שלנו, באמצעות חוויות "חוץ גופיות", בבחינת אם גורלנו נחרץ ממילא להיכתב, פחות משפיל להסתלק מן העולם בפיצוץ ולא בציוץ. לכתות יש עוצמה של מיתוסים ללא המגבלות החברתיות שלנו, ללא הבלמים, ללא האחריות החברתית. יש להקשיב לזעקה למיתוסים, כי בהעדר מיתוסים אותנטיים, החברה שלנו תמלא את הריק במיתוסי דמה, באמונות ובכשפים".
בספרו "הישראלים האחרונים" מעלה ד"ר דוד אוחנה הצעה לדיון על אתוס ישראלי חדש.
בעוד שייעודם של ה"ישראלים האחרונים", שהיו מגשימי האידיאולוגיה החלוצית, אלה שנטשו בית הוריהם והיגרו מתבנית נוף מולדתם, על מנת לייצר ישראליות חדשה, שיצרו דיאלוג פעיל בין עבר של עם להתהוות של חברה – היכן אנו עומדים היום מול הצהרת הכוונות שלהם?
יש להעלות את הנושא לשיח ציבורי: "לא עוד אתוס הנישא בידי אליטה. תם עידן הנפילים ועמו דין התנועה ויישור הקו ומיתוסים מגויסים מלמעלה. עכשיו מתחיל הדיבור בין הישראלים החדשים, דיבור בתוך ובין חברות, דיבור בלתי אמצעי. זוהי שעת הדיאלוג".
אוחנה מציג דיון על אתוס ישראלי חדש שבסופו חמישה נדבכים:
תודעה דמוקרטית;
חינוך לשלום;
ערך מוסף יהודי;
זיקה ים תיכונית;
סולידאריות חברתית.
ומה הקשר לכל אחד מאתנו?
כאמור, המיתוסים עוסקים בדרך כלל במאפייני תרבות. הם מציגים את האופן בו בני תרבות מסוימת רואים את העולם. מציגים את הערכים שלהם, את המוסר שלהם ואת ההתנהגויות שלהם.
יש, אפוא, לנסות להבין את המיתוס בקונספט התרבותי-חברתי שלו.
דהיינו: במקרה שלי – להכיר את אפיוני המתאמן המגיע אלי, כדי שאדע כיצד לסייע לו לקבל, או להתמודד, או לנפץ את המיתוס שהוא מעלה.
דוגמאות למיתוסים בהם עסקתי:
* אנחנו שני בני זוג כ"כ שונים אחד מהשני, לא יתכן בינינו קשר טוב.
* אנחנו שני בני זוג כ"כ דומים באופי, כך שבטוח שהזיווג שלנו יעלה יפה.
* אשה דתית – כבודה בביתה. נועדה לגדל ילדים ולדאוג להליכות ביתה.
* לעולם לא אתאהב במישהו שאינו משיב לי אהבה.
* רשע וטוב לו צדיק ורע לו.
בבואנו להבין משמעותם של מיתוסים בחיינו אנו, עלינו לשאול את עצמנו:
– על אלו צרכים ניסו המיתוסים המוכרים לנו לענות?
– מהו מוסר ההשכל של מיתוסים אלו?
– אלו מיתוסים ניפצנו בחיינו?
– אלו מיתוסים אנו מוכנים לנפץ כיום ומדוע?
– אלו מיתוסים קדומים משפיעים עלינו ומלווים את חיינו?
– במה הם משפיעים? מה המסר שלהם?
אהבתם את המאמר,
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor
רוצים להמשיך להתפתח,
ריכשו עוד היום את מארז ספרי המגלור להצלחה:
https://bodylanguage.ravpage.co.il/migdalor
