"כאשר הנפש חושבת, היא מדברת לעצמה" (סוקרטס)
העולם דרך משקפי המטאפורה.
אתחיל בנימה אישית – אני אוהב להשתמש במטפורות. זו הסיבה שהשתמשתי במטפורה של עץ, כאשר פיתחתי את גישתי "עץ החיים".
מטפורה זו מציגה את תפיסתי – חלקי העץ השונים הם ענפי החיים. את העץ צריך לטפח ולדשן ואז הוא משתבח וניתן להנות מצמיחתו,
מלבלובו ומפירותיו. כך בדיוק יש להתייחס לחיים שלנו – להשקיע ולטפח אותם. מי שמשקיע, זוכה ונהנה.
כמו-כן, קראתי לחברה שהקמתי – מגדלור . ושוב – מגדלור כמטפורה – הבא להאיר את הדרך לכן ולכם, הבאים לקבל את שירותי החברה.
מטפורה – בעברית השאלה. כאשר אנו משתמשים במלה מסוימת כהשאלה, איננו מתכוונים למובנה המילוני הפשוט, אלא לתופעה שדומה למובן הפשוט של המלה.
המטפורה מבוססת על אנלוגיה, על קשר של דמיון בין שני משתנים. את הדמיון מגלה האדם המשתמש במטפורה. הדמיון אינו מצוין כמלת דימוי או השוואה ואינו מופיע במפורש. הוא קיים מתחת לפני השטח.
אתן דוגמאות נוספות: לבו נשרף מאהבה; עיני רנטגן; אשתי היא ממש מלאך; הוא געה בבכי; אדם לאדם זאב; הוא נמר של ניר… ועוד ועוד.
בבתי-הספר לא מרבים לדון בנושא המטפורה. לכל היותר עושה זאת המורה לספרות, כשהיא מלמדת שירה וכך אנו מסיקים שהמטפורה היא אמצעי אמנותי קישוטי בשירה.
אכן, משוררים משתמשים במטפורה כדי שנראה, נריח, נשמע ונרגיש את דבריהם. אך האם רק משוררים משתמשים במטפורה? בדוגמאות שנתתי לעיל, פגשנו במטפורה בדיבור של יום יום. כמו-כן, הוכחתי בבחירותי האישיות, שהתיחסתי למטפורה ככלי תפיסתי – המציג תפיסת עולם.
דוגמא נוספת: בפרקי אבות אנו מוצאים כי ישנם ארבעה סוגים של תלמידים: ספוג, משפך, משמרת ונפה. הספוג – סופג הכל. משפך – מכניס בזו ומוציא בזו. משמרת – מוציאה את היין וקולטת את השמרים, הנפה – טובה מכולם כי מוציאה את הקמח וקולטת את הסולת.
אם תכנסו לעובי הענין ותטו תשומת לב לעצמכם, תווכחו כמה פעמים ביום אתם משתמשים במטפורה. וכך גם רופאים, ביולוגים, עורכי-דין, בלשנים וכל אחד מהם מציג דרך המטפורה את עולמו ואת אופן התיחסותו לעולם זה.
היסודות למבעים הלשוניים שלנו, טמונים בדרך שבה אנו מדמיינים את העולם. שפה בונה מציאות.
בימינו, בסביבתנו האלימה, אנו מרבים לראות זאת בפרסומות. למשל: תחרות בין שפים נקראת מלחמת סכינים.
חשוב ללמד בבתי הספר את הדרכים שבהן שפה יוצרת תמונת עולם. והגישה הזו לשפה, צריכה להקיף את כל המורים, לא רק את מורי השפה, אשר ממילא מגבילים את החינוך הלשוני ללימוד כללי דקדוק ותחביר.
כדאי לעודד תלמידים למחשבות שונות אשר ניתן לבטא אותן דרך כל מיני משמעויות. אם נבקש מתלמידים למשל, לתאר את ביה"ס כמטפורה, ניווכח מהי נקודת ההשקפה שלהם על ביה"ס, או על השעור המסוים, או על המורה שלהם – תאורים שימחישו טוב מכל את תפיסותיהם האמיתיות. גישה שעשויה לחנך ולהוביל ליצירתיות.
לסיום אביא שיר של יהודה עמיחי – "אנחנו שנים מספרים" ואני סומך על הקוראים שימצאו בו תימוכין לדברי:
"ראי אנחנו שנים מספרים,עומדים יחדיו ומתחברים.
או מתחסרים, כי סוף סוף הסימן
משתנה מזמן לזמן.
היה קשה כל כך עד שהגענו
לעמוד יחדיו וגם ידענו
כפליים של אושר, גם שברים,
כאשר יקרה למספרים.
גם עתה, תחתנו, העולם קו שבר –
אל תיראי, הביטי איך מעבר
לאותו הקו, פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף."
